מאגר סיפורי מורשת

"שמי גבריאל פייגנבאום (בקיצור גבי) ואני סבא של עמית שמש. אני אב לארבעה ילדים וסבא לשמונה נכדים. נולדתי בשנת 1952 בחודש מאי, מושב בצרה.

המשחקים שלנו בילדות היו ברחובות ובחצר, לא היו טלפונים וטלוויזיות. בתקופה ההיא היינו משחקים כדורגל, כדורסל, מחבואים, תופסת, חמור ארוך, חמש אבנים. גן הילדים היה במושב בצרה ולגננת קראו אילנה, התחלתי ללמוד בבית ספר חוב"ב ונשארתי שם ללמוד עד כיתה ח', הייתי מגיע לבית הספר עם משאית שהייתה שייכת לתושב בצרה בשם גרגור. עם אותו נהג משאית היינו נוסעים בשבתות לחוף מכמורת. לאחר מכן למדתי בבית ספר תיכון "מוסינזון" בהוד השרון. בבני ציון הייתה תנועת נוער בשם "מכבי" ואני הייתי פעיל בתנועה. בגיל 16 הצטרפתי בקורס מצילים צעירים בחיפה. רוב הבילויים שלנו היו ברעננה – סרטים, מסיבות.

בשנת 1967 ביוני, פרצה מלחמת ששת הימים. מאחר ולא היו מקלטים קרוב לאזורינו, חפרנו בחצר שוחה (בור) כדי שנוכל להסתתר מפני האויב. אשתי נורית במלחמת ששת הימים הייתה ילדה בת 10 וכשהמלחמה פרצה בשעה שמונה בבוקר, היא שיחקה בחצר בית הספר בתל אביב כאשר נשמעה אזעקה. הייתה בהלה גדולה וכולם רצו למקלט בבית הספר, נשמעו פיצוצים ומטוסים חגו בשמי הארץ, וילדים פחדו לחזור הביתה לבד ברגל. היא דאגה מאוד לאחיה ששירת בצבא באותה תקופה."

סבא שלי גבי, זוכר את נושא האוכל מהמשפחה שלו בילדותו. סבא מספר: "היה מאכל הונגרי שקראו לו – מרק "גומבוץ" (כדור מקמח מצה) אשר מוכר ברוב המקומות בשם "קניידלך" ואוכלים אותו בפסח. אצל ההורים של סבא שלי אכלו את המרק כל יום בלי קשר לפסח והם הביאו את זה מארץ המוצא שלהם – סלובקיה. בנוסף, היו עוד מאכלים כמו "רקוט קרומפלי" (תפוחי אדמה עם ביצים קשות). היו עוגות שמרים עם קקאו שנקראו "קלאש" והיו מכינים את זה בסיר פלא על הגז בימי שישי ובחגים. יש לנו כלי שבמשפחה היו מכינים איתו קפה כל יום בבוקר בשעה 10:00 והיו מזמינים את השכנים לבוא לשתות ולאכול עוגה.

עד היום אנחנו עדיין אנחנו אוכלים את אותם המאכלים ונהנים מהטעם.

הזוית האישית

עמית: החוויה שלי מהתכנית הייתה טובה, מהנה ומרחיבה את הידע האישי. למדתי על סבא שלי, על הסיפור שלו ועל מה שהוא עשה בילדות, מה הוא אכל, איפה הוא למד ומה הוא אהב לעשות. התכנית עזרה לנו יותר להתחבר ולהכיר אחד את השני יותר טוב.