מאגר סיפורי מורשת

שמי אשר להב, אני גר במעלה אדומים. עסקתי ברוב שנותיי כמורה טכני בתחום החשמל והאלקטרוניקה ובשנים האחרונות שימשתי כסגן מנהל ומנהל ביה"ס ליידי דיויס בירושלים. כיום אני ממשיך כמנחה פרויקטים בתחום החשמל לתלמידי תעופה וחלל.

נולדתי בירושלים בבית החולים ביקור חולים בחודש נובמבר 1952. היו לי זוג הורים (יעקב ואניס ז"ל ) ושתי אחיות, אחת גדולה יותר והשניה קטנה ממני (מזל האחות הגדולה ומרגלית האחות הקטנה).

למדתי עד כיתה ח' בבית ספר "דורש ציון" ולאחר מכן למדתי בבית ספר תיכון ע"ש "ליידי דיויס", וכמובן לאחר מכן באקדמיה. בבית הספר היו לי מספר מורים אשר שימשו לי כמודל לחיקוי. אחד המורים היה חברו של אבי ז"ל והוא תמך בי לאורך השנים. כמו כן, היה לי מורה לחקלאות אשר בכל יום השואה היה מספר לנו את חוויותיו בשואה כילד (הוא סיפר כיצד חיפש קליפות תפוחי אדמה בפחי אשפה או כל דבר אחר).

הייתי בבני עקיבא, תנועת נוער דתי, אך לא השתלבתי בחברה. לאחר מכן הצטרפתי לתנועת הנוער "מכבי הצעיר" ושם ביליתי כשלוש שנים מלאות. זכורה לי פעילות ביער חדרה עם כל מכבי הצעיר בארץ במסגרת תחרויות ספורט, בפעילות השתתפתי במירוץ למרחק של 60 מטר והגעתי למקום הרביעי בתחרות. מפגשים היו מחולקים לשניים: 1. מפגשים במוצ"ש, שם הייתה פעילות חברתית הכוללת משחקי חברה, ריקודים ושירים 2. מפגשים באמצע השבוע שנועדו למחנאות ותרגולים בשטח.

את בת זוגתי אופרה הכרתי כאשר רכשתי מכשיר אלקטרוני (טייפ) שבו עבדה אחותה של סבתא והיא הציעה לפגוש את אחותה הקטנה ממנה ומתאימה לגילי. וכך היה: נפגשנו בבנין העמודים ומאז זה היסטוריה. התחתנו כשלוש שנים לאחר שהכרנו בשנת 1973. והחתונה נערכה באולם הרבנות. המיוחד בחתונה היה שאופרה יצאה בדיוק באותו היום מבית החולים לאחר ניתוח (כמעט ודחינו את החתונה).

בילדותי אהבתי לשחק בעיקר משחקי חוץ לבית כגון: מחבואים שוטרים וגנבים  ומשחק עם מקל שנקרא "אלנבולי" ועוד. "בילדותי אבי היה נוהג לקחת אותי לטייל עם זוג האופניים שלי. יום אחד כזה נתקעה רגלי בגלגל ונאלצנו לנסוע דחוף למד"א. באותו ערב היה ערב ל"ג בעומר ואני פספסתי את המדורה שהתכוננתי אליה במשך חודשים.

אהבתי מאוד לקרוא ספרים שלקחתי מהספריה וגם נהגתי לבלות בימק"א בחוגי שחיה, אנגלית, ושחמט.

המלחמה שזכורה לי כנער היא מלחמת ששת הימים, כאשר הייתי בבית הספר התיכון ונשמעה האזעקה, נכנסנו כל תלמידי ביה"ס למקלט הקטן שהיה שם למשך שלושה ימים. ביום השלישי אבי בא וחילץ אותי ישר לבית ומשם למקלט השכונתי.

בשירות הצבאי שלי הייתי בחיל הקשר בתפקיד קשר והשתתפתי במלחמת שלום הגליל בלבנון.

חפץ מיוחד העובר במשפחה

במשפחה שלנו יש חפץ יקר מאוד ובעל ערך סנטימנטלי וחשוב. החפץ הוא פטיפון עם מנואלה עתיק מאוד, בן כמעט 120 שנים. החפץ עבר מהסבא של סבא שלי והוא שירת את המשפחה וגרם לבילוי בזמנו על ידי שירים מתקליטים ישנים.

ערכים לחיים

כמורה ומחנך בישראל תמיד דגלתי במשפט "ואהבת לרעך כמוך". במשפט זה היה חשוב לי שתלמידיי ישדרו אהבת חינם זה לזה. ועוד חשוב מזה – לעזור ולתמוך בבעלי מוגבלויות. ולא להתבייש לקום באוטובוס או ברכבת הקלה לאדם מבוגר שעומד, או אישה זקנה עם הסלים מהשוק. ולפני הכל – "כבד את אביך ואמך", לפי הכתוב: יש לכבד את ההורים אשר עושים הכל למען הילד/ה שלהם.

ברצוני להוסיף עוד מידע על משפחתי היקרה אשר אנו מחוברים מאוד זה לזה. לי שלוש בנות (אירית, כרמית וענת) עלי לציין כי ענת מתגוררת בקרואטיה. לאירית יש שלושה ילדים, הגדול בינהם בן 26 שנים. לכרמית שלוש בנות הגרות בישוב נופי פרת. לענת הקטנה שתי בנות הלומדות בבית ספר יהודי בחו"ל.

הזוית האישית

יאיר הנכד המתעד: הייתה לי ההזדמנות המיוחדת לשבת שעות עם סבא ולשמוע את סיפור חייו. במיוחד נהניתי כשירדנו למחסן ציוד בכדי לפגוש את הפטיפון הישן, בין 120 שנים לפחות.