מאגר סיפורי מורשת

שמי דליה בר דוד נולדתי בתאריך 10.11.1958 ואני רוצה לשתף אתכם בילדות שהייתה לי.

ילדותי הייתה יחסית רגילה לעומת ילדים אחרים בגילי שהיו ילדים לניצולי שואה.

נולדתי בשכונה קטנה בחיפה בה היו ילדים רבים בגילי, מה שאומר שכמעט ואף פעם לא היה משעמם. נהגנו כולם להיפגש אחה"צ, לשחק תופסת או מחבואים וחמש אבנים, בעיקר היינו בחצר. היינו משתוללים סביב הבתים ומטפסים על עץ החרוב הגדול שצמח באמצע החצר.

בחופש הגדול נהגנו לעשות קייטנה בחצר, אני הייתי המורה- נהגתי לשבת על כיסא, כאשר מגבת מונחת על בירכיי כאילו הייתה לי חצאית כמו למורה. הילדים היו יושבים מולי על האדמה והייתי מלמדת אותם. אבל למרות כל זה לא הייתי כל כך מקובלת, מלבד על חברה אחת שהייתה חברה מאוד טובה שלי. מכיתה א' ועד היום אני שומרת איתה על קשר – ויש בנינו חמישים שנות חברות.

למדתי בבית ספר "ליאו בק" שבחיפה. את כיתה א' העברנו במשמרות בלימודים כי לא היו כיתות לימוד. אני למדתי במשמרת צהריים מחצית ראשונה, ובמשמרת בוקר מחצית שנייה. לאחר המשמרות היה אסור לנו להיפגש עם חברים, היינו צריכים ללכת ישר הביתה ורק אחרי השעה ארבע יצאנו לחצר להיפגש עם חברים.

לא זכורות לי חגיגות ימי ההולדת שלי בתקופת ילדותי, אך הדבר שחרוט לי בזיכרוני, זה שאבא שלי בכל יום הולדת שלו הוא היה קונה לי מתנה. מה שכן זכור לי זו  היא הבת מצווה שלי  שבה הוריי הזמינו את החברים הקרובים שלהם ומספר בודד של חברים שלי.

סבתא דליה והנכד אייל

הזווית האישית

אייל: שמחתי לשבת עם סבתי לראיון ולגלות פרטים חדשים עליה.