מאגר סיפורי מורשת

לסבתא שלי קוראים לי הילדה גבאי, היא נולדה בשנת 1966, בעיר באר שבע. הורייה, נועם ומשה כהן, ילידי עיראק.

כשהייתה קטנה, בבית ספר אהבה לשחק: מחניים, שבע אבנים, תופסת ומחבואים. היא הייתה תלמידה מצטיינת ובשנת 1972 נשלחה לחו"ל לצעדת הולנד. היא ייצגה את בית ספרה ונהנתה מטיול עם החברים בהולנד, בלגיה, שוויץ ,צרפת, לוקסמבורג וגרמניה. בתיכון בנבחרת הכדורסל של בית ספר והשיגה תעודת אליפות.

סבתא סיימה 12 שנות לימוד ובגרות בתיכון מקיף בבאר שבע. מול ביתה בבאר שבע היה 'קולנוע אורות', שם נהגה לצפות בסרטים עם כיתתה ואחר כך קנו מנת פלאפל. הסרט האהוב עלייה היה "הסנדק" ועד היום היא זוכרת כמה היא לא אהבה את הסרט "המאפיה האיטלקית" כי היא לא אהבה אלימות ואכזריות.

בתנועת נוער הייתה בשומר צעיר, יצאה להרבה טיולים ובמיוחד אהבה את טיולי הלילה. האהוב עלייה היה "אש לילה" בו הסבירו על כל מערכת הכוכבים ועל מערכת הכוכבים 'הדובה הגדולה'. כשהייתה בת תשע רצתה מאוד ללמוד לשחות והוריה התנגדו, היא הלכה לבריכה ולמדה לשחות בכוחות עצמה.

סבתא הילדה שירתה בתקופת מלחמת יום הכיפורים, כפקידה פלוגתית. זאת הייתה חוויה מופלאה החל מטירונות במחנה שמונים ובשירות ברפידים. כמובן שזאת גם הייתה תקופה לא קלה מאחר ופרצה מלחמת יום כיפור.

לפני שהכירו, סבא שלי עבד בכור האטומי בדימונה וסבתא גרה בבאר שבע, הם נפגשו ברחוב והוא הביא לה טרמפ הביתה. הם המשיכו להיפגש ואז גילו שהוא עובד בכור יחד עם אחייה ועם הבעל של אחותה, ואמרו לה שהוא בחור טוב ומשם הכל היסטוריה. הם התחתנו וגידלו ארבעה ילדים: ירון, שירן, שירלי וטל. סבא יצא לפנסיה, הוציא רישיון לאוטובוס.

סבתא כיום מאוד אוהבת למלא תשבצים בעברית ובאנגלית כמו שהיא אהבה מאוד לרכוב על אופניים בצעירותה.

הזוית האישית

הסיפור תועד במסגרת תכנית הקשר הרב דורי, בשנת לימודים תשפ"ב