מאגר סיפורי מורשת

שמי אמירה שמי, גדלתי בבית בחולון, בשכונת ג'סי כהן, בבית בן שני חדרים וחצי עם גינה, בית אינטימי וחם. היה לנו מים וחשמל, טלפון לא היה, היה טלפון ציבורי שהשתמשנו בו באסימונים.

יש לי געגועים רבים לבית שגדלתי בו, ההורים נתנו לי המון חום ואהבה והיום הם כבר לא בחיים. הלכתי לבית הספר ויצמן בבית ספר יסודי ואז בבית ספר מקצועי לספרות. למדתי בבית ספר יהודי, עבדתי בתקופה של בית הספר בספרות. היינו  ביסודי משחקים במחבואים, תופסת, גולות, קלאס, גוגואים, גומי וחבל.

כל יום שבת אמא שלי הייתה מכינה טבית וכל השכונה הייתה באה לאכול איתנו. כל יום שישי בצהריים היינו אוכלים אותו. אבא שלי היה אדם מאוד חזק ואמיץ, יום אחד נכנס אלינו גנב בלילה ואבא שלי נלחם איתו פנים מול פנים, והגנב ברח מהמקום.

התחתנתי בגיל 18. היה אירוע מאוד מרגש, לא היה לנו הרבה כסף לעשות חתונה ענקית ומפוארת אבל כן עשינו משהו יפה, משהו שאני לא אשכח לעולם. פגשתי את בעלי ברחוב, אני הייתי ילדה בתיכון והוא היה חייל. יצאנו שנה ואז הוא בא לבית הוריי לבקש את ידי. התחתנו בקיץ באולמי שושנים בתל אביב. לבשתי שמלת כלה יפהפיה ולבנה. במלחמת יום כיפור הייתי בהריון בחודש שמיני ובעלי נלחם ולא היה בלידה הראשונה של הבת הבכורה. אני לא שירתי בצבא, מבחינת הוריי אסור לבנות להתגייס.

האסון הכי גרוע שאני זוכרת זה כשאימא שלי הייתה בהריון בחודש תשיעי, פינו אותה במגן דוד, המגן דוד נכנס לתוך בור והתהפך וכך איבדתי את שני אחיי, כי אימא שלי הייתה בהריון עם תאומים.

דברתי בילדותי עברית וערבית-עיראקית. בבית ערבית ובחוץ בעברית. משפחתי נהגה כל יום שבת להזמין את כל השכונה, כולם היו מתכנסים מחוץ לבית שלנו והיינו אוכלים ארוחת בוקר ביחד. אהבתי במיוחד את חג שבועות, אמי הייתה מכינה מטעמים טעימים ומיוחדים על בסיס גבינות. לרוב התלבשנו בצורה חילונית, הייתי תמיד עם שיער ארוך פזור. אני חושבת שהערך החשוב ביהדות הוא כיבוד הורים. הורי עלו מעיראק, לכן ארץ ישראל הייתה חשובה מאוד, בכל הזדמנות במפגש דיברו על המדינה.

הזוית האישית

שחר הנכדה המתעדת: מאוד נהניתי לעשות את התכנית, לחקור ולגלות דברים חדשים על ילדותה של סבתי.

סבתא אמירה: נהניתי לעשות את התכנית, זה היה גם בילוי שלי עם נכדתי וזמן איכות איתה.