מאגר סיפורי מורשת

שמי רבקה ידוב, נולדתי בשנת 1950 בישראל. נולדתי להורים ניצולי שואה שהתחתנו אחרי מלחמת העולם השנייה ועלו ארצה להקים בית שני. אמי איבדה בשואה בעל ושני ילדים קטנים ובישראל הקימה את ביתה השני. לפני שהיא עלתה לארץ היא התחתנה עם בעלה שייקה.

הוריי חיו בצניעות, אבל לא הורגש מחסור בבית מאחר וכל החברה הקרובה לנו חיה גם היא כך, למרות שקנו לי נעליים חדשות ובגדים חדשים רק פעמיים בשנה.

בגיל צעיר הבנתי את האובדן של אמי והשתדלתי להיות תלמידה טובה כדי שהוריי יהיו שמחים גאים. הם התאמצו לתת לנו כמה שיותר והם עבדו מחוץ לבית וחינכו אותנו לעצמאות. כבר בהיותי קטנה היה לי מפתח של הבית ואחרי סיום הלימודים הייתי חוזרת הביתה לבד, מכינה לי אוכל, ועושה שיעורים ומחכה לבואם של הוריי.

בבית הספר היסודי, כשהתחלתי את כיתה א', היו רק שתי כיתות ולכן נאלצנו ללמוד במשמרת שנייה. נשארתי לבדי בבית ורק בשעה 12:00 הלכתי לבית הספר. בזמן הזה שיחקתי "מורה ותלמידים", לא היו לי בובות ולכן השתמשתי בכריות בכדי לדמות תלמידים ואני הייתי להם למורה. ב"שיעורים" שקיימתי, חילקתי להם פתקי מילה טובה.

בשנת 1986 סיימתי תיכון והתגייסתי לצבא, למדתי קורס תכנות מחשבים. לאחר הצבא התקבלתי לעבוד במשרד הביטחון ושם התקדמתי לתחומים מפותחים, כגון: תכנון ובניית מערכות מידע ומערכות מחשב של העיריה… בשנת 1971, בחודש יוני, התחתנתי עם בעלי מאיר.

שנה לאחר מכן, ב-1972 ילדתי בחודש נובמבר את בתי הבכורה עינת (אמה של נכדתי ליאור). ב-1976 ילדתי את קרן וב- 1979 את אורית. עינת קצינה בכירה במשמר הגבול וכרגע בחופשת פרישה, קרן סמנכ"לית סחר ואורית מעצבת גרפית.

בעלי ואני הולכים בכל שבוע למועדון ובו יש לנו חוגים כמו: ציור, ברידג' ועוד. אנחנו מאוד אוהבים לארח, במיוחד את משפחתנו ותמיד שמחים להזמין אנשים לביתנו. יש לי שבעה נכדים מקסימים: מאיה ועמית ילדיה של קרן, נועם נטע ועופרי בנותיה של אורית וליאור וגאיה של עינת.כיום אני נהנית להתנדב, ללכת לחוגים, נהנית להיפגש עם חברים ולטייל בארץ ובעולם.

הזוית האישית

סבתא רבקה: המפגשים עם ליאור היו בשבילי חוויה מאוד מיוחדת ומרגשת ושמחתי שהיא מתעניינת במורשת המשפחתית שלנו. במפגשים עלו בי געגועים, תחושות עצב ומחשבות על תקופתי כילדה כשלא היה שפע כלכלי. אני מאוד מקווה שהצלחתי להעביר לה את הערכים עליהם גדלתי. אני מאחלת לליאור, אהובתי, שתגדל להיות אדם מיטיב עם עצמה ועם סביבתה.

ליאור הנכדה המתעדת: שמחתי להיפגש עם סבתא ולשמוע את סיפורה. המפגשים בנוסף גרמו לחשוב על כך שהדור של היום צריך יותר להוקיר תודה, כי בעבר לא היה שפע כלכלי והאמצעים היו דלים לעומת היום. נהניתי להכיר יותר מקרוב את סבתא ושמחתי על ההזדמנות הזו בתכנית הקשר הרב דורי.