מאגר סיפורי מורשת

שמי דרורית זילברשטיין, נולדתי ב1947 בישראל בבית חולים עפולה.

גדלתי בקיבוץ שער העמקים שאותו הקימו חלק מתנועת "השומר הצעיר" בחו"ל שמתוכם היה אבא שלי ראובן קדושה, שעלה ארצה ב-1935. אחרי עשר שנים ב1945 אמא שלי עלתה לארץ ושם הכירו. יש לי אחות גדולה בשם תלמה היא לא מאותה אמא שלנו, אבל היא מאותו אבא, יש לי עוד אחות גדולה בשם לבנה ואח קטן בשם אייל. בחיי בקיבוץ היה לי הכל, היו לנו חיי חברה  עשירים, לא חסר דבר, היינו הרבה בטבע, טיילנו בכרמל. ויש טיול אחד שאני לא אשכח, זה היה בכיתה ח' היה חורף קשה מאוד הלכנו לנחל הקישון שעלה על גדותיו. למרות זאת קיבלנו החלטה להיכנס פנימה ולעבור לגדה השנייה. שקענו וכמעט טבענו ולא הצלחנו לצאת עד שאחד הילדים הצליח לצאת וקרא לעזרה. זה היה מדהים איך בזכותו ניצלנו.

כעבור כמה שנים ב-1967 כשהייתי לקראת סיום שנת השירות, פרצה מלחמת ששת הימים. התגייסתי לצבא, ממש כמה חודשים לאחר סיום המלחמה באוגוסט 1967 .  השתוקקתי להיות מקפלת מצנחים. לאחר הטירונות המקוצרת שעברתי הוצבתי בבסיס אספקה בתל השומר.  די התאכזבתי מכיוון שרציתי להיות בתפקיד יותר משמעותי, למזלי לאחר כמה שעות אחרי שהוצבתי בבסיס הזה, פגשתי את הקצין שמחלק תפקידים שהוא גם במקרה התחנך בקיבוץ שער העמקים,  שם גדלתי וגם היה חבר טוב של אימי, והופתעתי לראותו.

חשבתי שיש לי הזדמנות לבקש לעבור לבסיס קרוב יותר למגוריי. ניצלתי את ההזדמנות וביקשתי ממנו. אמרתי לו "אם גרוע אז גרוע ליד הבית".  לאחר בקשתי לעבור לבסיס קרוב יותר לביתי הועברתי לבסיס ציוד בחיפה לתפקיד מקפלת מצנחי אספקה. נשלחתי להשתלמות בתל נוף לקיפול מצנחי אדם, שזה במקרה גם התפקיד שרציתי, לצערי זו הייתה רק השתלמות אבל היא הייתה יחסית ארוכה, היא הייתה אמורה להיות חודש והתארכה לחצי שנה בערך. לאחר מכן חזרתי לבסיס הציוד ששם גם הכרתי את אחת מהחברות הכי טובות שלי עד היום. התקדמתי בדרגות והפכתי להיות סמלת המחלקה שבודקת את עבודת הקיפול. נשארתי בתפקיד זה עד סוף השירות הצבאי.  די נהניתי בתפקיד כי הוא היה משמעותי עבורי וחוץ מזה הוא תפקיד משמעותי ואחראי, וגם הכרתי חברה לחיים שהיא עד היום חברתי ואני מגדירה אותה  בין החברות הכי טובות שלי.

סיפורו של חפץ

כשאמי נפטרה  קיבלתי טבעת בירושה אז אני רוצה לספר לכם את הסיפור של הטבעת:

לפני הכל אני רוצה להדגיש שהטבעת שקיבלתי בירושה היא טבעת זהב, שזורה  באבני רובי אדומות ופנינה לבנה אמיתית.

אמא שלי ענדה טבעת זו עד יום מותה ואני ירשתי את הטבעת מאימי. אני עונדת את הטבעת בעיקר לאירועים מיוחדים, ושומרת עליה בביתי במקום מיוחד, ואני אעביר אותה הלאה לאחת מבנות המשפחה הגרעינית.

הטבעת עברה בירושה מסבתא שלי דרך אחותה הגדולה של אמא שלי, שקיבלה אותה דרך אחותה של אמא שלי שגרה באיטליה, ויותר מזה אני לא יודעת את הסיפור המלא, הטבעת הזו היא החפץ היחידי שנותר לי מלבד צנצנת קריסטל קטנה.

הזווית האישית

 סבתא דרורית: הייתה לי חוויה מאוד מיוחדת ומרגשת שלא עברתי עם אף אחד מנכדיי, אני הרגשתי קרבה לנכדתי והיה לי כיף ומעניין לספר את סיפוריי החיים שלי, והילדות שלי כי לא הייתה לי אף פעם אפשרות לספר לנכדתי אלונה את זה.

 אלונה: אני נהניתי מאוד לעבוד עם סבתא. אני מרגישה שלמדתי עליה מלא דברים חדשים ומעניינים ובכלל, אני הרגשתי קרבה לסבתא שלי, ואני באמת לא ידעתי על כל הסיפורים שסבתא שלי סיפרה לי. זה כיף לדעת את מה שסבתא שלי עברה וחוותה.