מאגר סיפורי מורשת

שמי אביב מלול ובחרתי לכתוב את התיעוד על דמותו של סבא שלי במסגרת תכנית הקשר הרב דורי. שמו של סבי הוא אורי מלול, את השם הזה נתנו לו בהגיעו לראשונה לארץ ישראל, במרוקו שמו היה אהרון. בתיעוד זה אספר על מהלך חייו. בחרתי דווקא לעשות את הסיפור על סבי מכיוון שהייתי סקרנית לדעת עוד עליו, יותר ממה שאני כבר יודעת. גיליתי בתהליך עד כמה סיפור חייו של סבא שלי מעניין ומרתק.

סבי עלה ממרוקו בגיל 12 וכיום הוא מתגורר בנתניה. סבא בן 74, הוא עובד עירייה לשעבר שנמצא בפנסייה. סבא שלי מגיע ממשפחה ברוכת ילדים ולו 12 אחים.

כאשר סבי גר במרוקו הוא התגורר בקזבלנקה. בילדותו סבי אהב לשחק כדורגל וג'ולות, סבא שלי מספר שהייתה לו ילדות נפלאה וטובה. כאשר סבא שלי היה במרוקו למד בבית ספר. הוא התגורר בקומה שלישית בבניין מול הים ואמו הייתה קוראת להם לעלות ישר מהים הביתה. אבא של סבא שלי (סבא רבא שלי) היה מאוד מוכר במרוקו, הייתה לו להקה במרוקו, הוא היה מתופף. בנוסף, סבא מספר שאביו היה עובד בתעשיה האווירית בקזבלנקה, הוא אומר שכאשר אביו היה חוזר הביתה, הוא הייה לוקח את כל האוכל שלא צריכים בצבא ושם אותו בתוך חביות גדולות כדי לתת לערבים במרוקו שלא היה להם בית, הם גרו בים.

סבא שלי היה דג עם אביו. במרוקו המשפחה של סבא שלי שמרה שבת, הם לא עבדו וגם שמרו כשרות, זה הייה מובן מאליו עבורם. הוא סיפר שהיה מין חדר כזה שהיו בו גחלים, כל יהודי מרוקו היו באים ושמים שם את האוכל שיתחמם לשבת – כמו פלטה. אמו של סבא שלי הייתה מכינה ארבעה סירים של 'סחינה' (חמין) – שני סירים היא הייתה מביאה לערביי מרוקו כדי שיהיה להם מה לאכול.

כאשר סבי עלה לארץ הוא עלה דרך סוכנות באונייה עד צרפת, ומצרפת ללוד עם מטוס. בשנת 1961 סבי הגיע לארץ כאשר הוא בן 12 בלבד. לסבי ולמשפחתו לא היה פחד לעלות לארץ ישראל, הם היו נחושים בדעתם לעשות זאת למרות הקשיים הרבים שנכללו עם זה. משפחתו של סבא הגיעה להתגורר בעיר נתניה, שם סבא גם הכיר את סבתא במסיבה. בהמשך הם התחתנו ונולדו להם ארבעה ילדים. סבא שלי כל חייו שם לעצמו למטרה לדאוג למשפחתו.

מן האלבום המשפחתי

כיום סבא שלי בפנסיה. סבא שלי למד רק עד גיל 12 בבית ספר במרוקו. כאשר עלה לארץ, עבד בבניין. כיום סבא שלי אוהב ללכת לעיר לשתות קפה עם חברים.

חפץ שעובר מדור לדור

לסבי יש חפץ שעובר מדור לדור במשפחה – תוף מרים שהיה שייך לאבא שלו. אביו היה מתופף במרוקו יחד עם הלהקה שלו, וזה היה העיסוק שלו. החפץ שאבא שלו נתן לו מעורר בו זיכרון מתוק מהילדות במרוקו וכמובן – מאבא שלו.

תוף המרים שעובר במשפחה

הזוית האישית

אביב הנכדה המתעדת: לסבא, תודה שסיפרת את הסיפור שלך, היה כיף להקשיב לו, אני שמחה שתיעדנו אותו במאגר המורשת.