מאגר סיפורי מורשת

סבתא שלי, ליליאנה מספרת: סבא שלי היגר לארגנטינה מליטא לפני מלחמת העולם הראשונה עם גיסו, שאר האחים שלו שטו לצפון אמריקה.

בארגנטינה, סבא שלי היה מוכר מדלת לדלת. לאחר שחסך מספיק כסף, הביא את משפחתו לארגנטינה בשנת 1928, וכך הגיע אבי לארגנטינה.

סבא שלי, מאוריסיו, הגיע מאודסה לארגנטינה, כדי לעבוד באדמות שהברון הירש קנה ותרם ליהודי אירופה, ובהן הוקמו מושבות יהודיות, כדי להצילם מן האנטישמיות במזרח אירופה. אמא שלי היא הקטנה מבין 2.

ילדות, גדלתי בקורדובה, ארגנטינה. אני הקטנה משלושה. היינו משחקים בבית ספר, ואני תמיד הייתי עם המעיל של אחי, והייתי משחקת בתור מוכרת עם כל כלי האוכל של אמא שלי. שיחקתי גם בגומי, חמש אבנים וקלאס. למדתי בבית ספר אינטגרלי, בו למדתי הכל בעברית, וסיימתי בגרות בתור מנהלת חשבונות.

בילדותי היה משטר צבאי בארגנטינה. אנחנו גרנו במרכז העיר כך שראינו ושמענו הכל, הייתה גם תקופה שיהודים פשוט נעלמו וכך גם חברות שלי, היתה לנו גם דירת נופש מחוץ לעיר. שכל סופ"ש היינו הולכים כל בני הדודים לשם.

חברה שלי ושל מריו ז"ל, בעלי לשעבר, הכירה בינינו ואחרי שנתיים שהיינו ביחד התחתנו. חיינו בשיתוף, סבלנות, אמפתיה, אהבה והבנה ושנתיים אחרי שהתחתנו נולדה הבת הראשונה רומינה. ארבע שנים לאחר מכן נולדה הבת השנייה נטלי, נטי.

ארבע שנים אחר כך עלינו לארץ ושנה אחר כך נולד הבן השלישי והאחרון לידור.

כשהייתי צעירה הייתי בחוג עבודה במתכת ועור. הייתי יוצרת בובות מבד. למדתי גם ציור וסריגה. אני אוהבת לבשל, בעיקר מתמחה בשניצלים, פיצות, קוסקוס, אמפנדס, קנישס, ופחות במתוקים. אני אוהבת לטייל בארץ ובחו"ל.

מסר: תעשו מה שאתם אוהבים לעשות, תאהבו אחד את השני ותעזרו אחד לשני, תדעו להקשיב ולרדוף אחרי החלומות שלכם ולהגשים אותם

הזוית האישית

הסיפור תועד במסגרת תכנית הקשר הרב דורי ושרשים בביה"ס שער הנגב