מאגר סיפורי מורשת

שמי אתי בלבינדר, אני סבתא של ארבל שחר, שם נעוריי הוא אתי קנפו. נולדתי במרוקו, בעיר קזבלנקה, בשכונת המלאח. עליתי לארץ בגיל 6 יחד עם הוריי, אבא דוד ואימא מרי ועוד ארבעה אחים: מאיר, חיים, יצחק ודבורה. ועוד ארבעה ילדים נולדו בארץ.

הילדות במרוקו

אני זוכרת שגרנו ליד הים וכל שבת אחרי שאבא שלי חזר מבית הכנסת אכלנו סעודת שבת ואז יצאנו כל המשפחה לחוף הים. אני זוכרת את הביקורים אצל הדודים שלי, אחים של אבא שלי, שגרו בבתים גדולים ומפוארים. הדודים פינקו אותנו ונתנו לילדים מתנות וממתקים. אבא שלי דוד היה חזן (התפלל בבית הכנסת). אבא שלי ניגן על עוד ושר שירים במרוקאית ועברית.

המסע לארץ ישראל

בבית לא דיברו על עלייה לארץ אבל הרגשתי את ההתארגנות לקראת הנסיעה. לילה אחד בשנת 1961 יצאנו למסע באונייה לצרפת ומצרפת טסנו לארץ.

כשהגענו לארץ נתנו לנו דירה בחצור הגלילית, ישוב בצפון הארץ. המקום היה שומם ואני זוכרת כילדה את התן מיילל כל הלילה. למחרת אבא ואימא לקחו אותנו לדוד איציק שגר בירושלים ועברנו לגור איתם בבית. אחר כך גרנו במעברה בקריית יובל. אבא התחיל לעבוד בדואר ואני התחלתי ללמוד בכיתה א'.

חיי הבוגרים

למדתי בבית ספר יסודי עד כיתה ח'. בכיתה ח' נבחנתי בבחינת הסקר ועמדתי בהצלחה בבחינה, מה שאיפשר לי להמשיך ללמוד בבית ספר עיוני. סיימתי את התיכון בהצלחה ובזכאות לתעודת בגרות. בהמשך למדתי באוניברסיטה מקרא ופילוסופיה, תואר ראשון ושני, כמו כן למדתי חינוך ועבדתי כמורה וסגנית מנהל בבית ספר שש שנתי (מכיתה ז' עד י"ב).

החפץ המיוחד של סבתא

חפץ יקר ללבי הוא צמיד מרוקאי. את הצמיד קיבלתי מסבתי, זהו צמיד שעובר מהסבתות לנכדות במשפחה. הצמיד בשבילי מסמל את התרבות המרוקאית, והוא מזכיר לי את כל החוויות הקשורות במרוקו.

הנכדה ארבל, המתעדת את סיפורי במסגרת תכנית הקשר הרב דורי, היא הנכדה השנייה מבין שבעה נכדים. ארבל היא הבת של בתי הבכורה, מיכל. ארבל נכדה מקסימה, בעלת חוש הומור, שחקנית ורקדנית. אני תמיד מחכה לביקורים של ארבל משום שהיא משעשעת ומשתפת פעולה בעבודות יד.

סבתא אתי וארבל

הזוית האישית

ארבל הנכדה המתעדת: סבתא היה לי כיף ומעניין לעבוד איתך. עכשיו אני יודעת על הילדות שלך ועל העלייה ממרוקו לישראל.