מאגר סיפורי מורשת

סבתי אילנה שמואלי, נולדה ב1952 בנהריה.

סבתא שלי נולדה בבית חולים נהריה, בת שנייה מתוך שבעה ילדים.

לאבא של סבתא שלי קראו חיים חליל זיכרונו לברכה, לאמא שלה שתהייה בריאה קוראים שרה. הם עלו מפרס בשנות החמישים והם בנו את המדינה, והיו החלוצים. סבא חליל סלל כבישים, וכשלא היו עוד כבישים לסלול, הם בנו יישובים, פיתחו את המדינה ועבדו בכל התחומים, בעיקר בחקלאות.

בבית הם דיברו בעברית והיה להם בית מאוד חם, עם הורים מסורים ודואגים. ההורים היו חקלאים עם רפת גדולה, לול של אווזים, ותרנגולות, וכל הילדים עזרו להורים. הייתה אוירה של כיף ושמחה.

הם שמרו על המסורת ועל כל החגים היהודיים. אמא של סבתי בישלה מאכלים פרסיים מיוחדים, ולפני כל חג או אירוע משפחתי היו קונים לילדים בגדים חגיגיים. תמיד היו מגיעים אליהם אורחים  והבית היה שמח ומלא בבני משפחה.

סבתא למדה בבית ספר יסודי רגבה שבמושב רגבה. אחר כך למדה בתיכון גליל מערבי ליד עכו. סבתא  מאוד אהבה את בתי הספר. האוכלוסייה הייתה בעיקר של ילדי מושבים, והיו להם מורים מקסימים, שהיו כמו משפחה, כי הם מאוד דאגו לילדים בבית הספר.

הם אהבו לשחק בקלאס וים – יבשה, עשרה מקלות וגולות. לאח של סבתא היה פח של גולות, הוא היה קלע מצטיין  וכל הזמן הוא הרוויח. הם היו משחקים גם בחמש אבנים,  בגומי ובמורה ותלמידים. זה היה המשחק המועדף על סבתי וכשגדלה גם הפכה למורה במציאות.

כשסבתא הייתה בת שתים עשרה, פרצה מלחמת ששת הימים, אותה היא אומרת שלא תשכח אף פעם.

בתוך שישה ימים מדינת ישראל כבשה את מדינות ערב, שסבבו אותנו: מצריים, ירדן, לבנון ואת סוריה וזה אחד האירועים שמאוד מאוד זכורים לה. היא זוכרת, איך הצנחנים פרצו לעיר העתיקה, וכבשו את ירושלים העתיקה, ואת התקיעה בשופר של הרב גורן, זה היה מאוד מרגש והשמחה שררה בכול ארץ ישראל, על כך שהחזרנו לעצמנו את ירושלים העתיקה .

כמו כן היא מספרת על מלחמת יום הכיפורים, שהייתה מלחמה מאוד קשה, שאיבדנו בה הרבה חיילים. כשפרצה המלחמה כל המשפחה הייתה בבית הכנסת, ובשעה שתיים בצהריים התחילה אזעקה במושב, וגייסו את חיילי המילואים. כולם פחדו והתאספו ביחד. זו הייתה מלחמה קשה .

סבתא אילנה הכירה את סבא שלי – אשר, בריקודי עם ברגבה,  סבא חיזר אחריה, והיא בהתחלה דחתה אותו, אבל הוא לא וויתר וכך הם התחילו לצאת והתחתנו בשנת 1987.

כיום סבתא עובדת כמורה בבית הספר "גולדה מאיר" בנהריה, ואוהבת מאוד לשיר, לרקוד, ולבשל מאכלים לנכדים. היא מאוד אוהבת לעשות את זה בשבילם.

כמו כן היא אוהבת לנסוע ולראות מקומות בעולם, ולהכיר תרבויות חדשות, יחד עם סבא שלי.

הזווית האישית

סבתא אילנה והנכדה הדר, לקחו חלק בתוכנית הקשר הרב דורי, שנערכה בבית ספר חט"ב נופר בנהריה בשנת תשפ"א.