מאגר סיפורי מורשת

שלום, קוראים לי מריה מיכאלסקי. נולדתי ב-2 למרץ בשנת 1931 באוקראינה, בעיר דונצק. להורים שלי קוראים סטר, שנולד בשנת 1899, וליף שנולדה בשנת 1902. גם הם נולדו באוקראינה.

בילדותי גרתי בדירה עם ארבעה חדרים. גרתי עם שני אחים ואחות. אני גרתי ליד מפעלים, בבניין בן עשר קומות וליד הבית פארק קטן ובו הייתה נדנדה ומגלשה קטנה. היה כיף למרות שלא היו הרבה דברים לשחק איתם בחוץ. ליד הבית שלי היה יער קטן בו אספתי פטריות. הילדות שלי הייתה כיפית. בילדות שיחקתי בהרבה משחקים שהיו בבתים, למשל: משחקי קלפים וקופסה וגם כדורגל, תופסת, מחבואים. החברים שלי היו: לריסה, דורה וריתה. אני אהבתי את החברות הטובות, כמעט אף פעם לא עזבנו אחד את השני והיה לנו כיף מאוד ביחד, ניסינו אף פעם לא לעזוב אחת את השניה. היה לי עוד הרבה חברים וגם בית הספר היה מהנה עבורי, כאמור. זו הייתה הילדות שלי.

אהבתי ללמוד ביום לימודים רגיל. בבית הספר למדתי: מדעים, רוסית, היסטוריה, ספורט, הנדסה, חשבון וגאומטריה. בשנים לפני מלחמת העולם השנייה למדתי באוקראינה בעיר דונצק. במלחמת העולם השנייה אני ברחתי מאוקראינה לאחסטן, שם למדתי עד שמלחמת העולם השנייה נגמרה ואז חזרתי לאוקראינה.

פעם אוקראינה הייתה חלק מברית המועצות, כלומר קומוניסטית. אני לא אהבתי את השלטון שם, הוא היה מאוד אכזרי, ונמשך בין השנים 1931 – 1991. השלטון ההוא אחראי להרג אנשים. למזלי, הוא לא הרג אותי ואנשים שאני אוהבת. עבדתי במפעל כמהנדסת. לא היה לנו הרבה כסף אבל היינו שמחים מאוד, דיברנו ברוסית ולא אוקראינית.

חצי שנה אחרי שהבת שלי עלתה לישראל, התחלתי לבוא לבקר כדי לעזור לה ואז הבנתי שהיא זקוקה לעזרה והחלטתי לעלות לישראל. בשנת 1994 עשיתי עלייה לישראל והגשתי בקשה לקבל תעודת זהות. אחרי הגשת הבקשה חזרתי לאוקראינה כדי להביא את חפצי וחזרתי לפה. קיבלתי תעודת זהות ומאז אני פה.

אני רוצה עוד לספר על העלייה שלי: טסתי לנמל תעופה בין גוריון. כשהגעתי, נסעתי לנתניה, היכן שהבת שלי חיה ועובדת. בהתחלה גרתי איתה אבל אחרי כמה זמן הפסקתי לגור עם הבת שלי כי היא עברה דירות וזה הפריע לי מאוד, וקניתי בית משלי. עד היום אני גרה פה בבית שלי, כבר 26 שנה, ואני אוהבת לגור פה. יש פה נופים יפים וגם כולם לידי.

הזוית האישית

רון הנכד המתעד: סבתא ואני אהבנו להיפגש. נהניתי לשמוע ממנה את הסיפורים על החברות שלה.