הילדות בימין משה – קלרה אמון
שמי קלרה אמון, אני משתתפך השנה בתכנית הקשר הרב דורי עם נכדתי יובל, יחד אנו מעלות סיפור מחיי אל מאגר המורשת של התכנית.
נולדתי בטורקיה, עלינו לארץ בשנת 1949 למחנה עולים בעתלית. הייתי בת שישה חודשים. לא הייתה לי מיטה, עשו לי נדנדה מחבל וסדין. אחרי שישה חודשים עברנו לימין משה לחדר. מתחת לחדר היה בור מים. היינו זוג הורים, שלוש בנות ובן.
אחרי חמש שנים אחי חלה בגיל 8 במחלת לב נדירה והתאשפז בבית החולים ביקור חולים. הוא אהב לקרוא, הוא היה מאוד חכם ורצה ללמוד אבל היה לו קשה להגיע לבית הספר, הביאו לו לבית מכשיר שהיה מחובר למכשיר בבית הספר גאולים בבקעה ודרך המכשיר דיבר עם המורה והילדים. באו לבית מ'יומן גבע' ועיתון 'העולם הזה', כדי לתעד את המקרה. מדי פעם הוא היה מתאשפז בבית החולים וחודש אחרי בר המצווה הוא נפטר.
בימין משה יש בית כנסת מרכזי שבאים מכל העולם לבקר אותו מפני שהוא עתיק. עושים שם בר מצוות וחתונות והוא נמצא ברחוב מלכי שנקרא על שם משפחתי.
לפני מלחמת ששת הימים היו יורים על הבתים בימין משה החיילים ליגיונרים מהחומה המקיפה את העיר העתיקה, עד שנכבשה במלחמת ששת הימים.
מאלבוםהתמונות
הזוית האישית
סבתא קלרה: לעבוד עם יובל היה לי הכי כיף בעולם. נהניתי מהתכנית.
יובל הנכדה המתעדת: היה לי מאוד כיף לעבוד עם סבתא, ללמוד על הילדות שלה ולדעת את סיפור העלייה מצד אימא.
מילון
סרטי גבעסרטי גבע בע"מ הייתה חברה ישראלית אשר עסקה בהפקת סרטי קולנוע. החברה הייתה שותפה להפקת יומן קולון שהפך ב-1953 ליומן חדשות דו-שבועי המוכר בשם "יומני גבע". בתנאים ששררו בישראל בשנות החמישים היה צורך במאבק הישרדות יומיומי על-מנת להבטיח את קיום החברה. הסרט התעודי הראשון של האולפן עסק במבשרת ציון. (ויקיפדיה)
ציטוטים
”סבתא לא מרשה לאכול על הספה“