מאגר סיפורי מורשת

שמי תדהר, אני משתתף השנה בתכנית הקשר הרב דורי עם סבתי רוזי לנגבהיים, יחד אנו מתעדים סיפור מילדותה במאגר המורשת של התכנית. סבתא רוזי נולדה בפרנקפורט שבגרמניה בשנת 1952 להורים הלה ורומק.

סבתא מספרת: "עליתי לארץ לבד בגיל 18 מגרמניה, שבועיים אחרי שסיימתי בית ספר, ההורים שלי לא יכלו לעלות לארץ מסיבות בריאותיות 'ונשארו על המזוודות שלהם בגרמניה'. מבחינתי, אני מרגישה שנולדתי מחדש, שהתחלתי פרק ב' של החיים שלי. הגעתי ישר לאולפן הקיץ של האוניברסיטה בירושלים ושם למדתי עברית. הכיתה הייתה ערבוב של אמריקאים ואירופאים ובכלל מכל העולם, כולם ידעו לקרוא ולכתוב ברמה בינונית. הייתה תקופה מצחיקה, לא יכולנו לתאר לעצמנו שנוכל אי פעם לקרוא עיתון או להקשיב לחדשות. כל יום שישי היה לנו מבחן על אוצר מילים. בנוסף, כל שבוע למדנו שיר ארץ ישראלי. השיר הראשון שלמדנו היה: 'בשנה הבאה'. היינו קבוצת 'חו"לניקים' שהפכו למשפחה, שהגשימה חלום לעלות לארץ ועד היום אנחנו חברים. טיילנו ועשינו יחד כמעט הכל. ההחלטה לעלות לארץ הייתה ההחלטה החשובה ביותר בחיי. אני גאה שגידלתי את הילדים שלי בארץ ומאושרת לראות את הנכדים שלי בילדות חופשיה בארץ ישראל".

עץ השולטוטא 

סבתא מספרת על התמונה: הייתי ביום הראשון של כיתה א’. בגרמניה הייתה מסורת לקבל “שולטוטא”, שזה קונוס מלא בממתקים שווים כדי להמתיק את הכניסה לבית הספר ולציין את המעבר בין ילד צעיר לילד בוגר. האגדה מספרת שבמתחם של בית הספר היה עץ של "שולטוטא" שעליו גדלו קונוסים עם ממתקים – ברגע שהקונוסים היו בשלים, הם נפלו כדי לקרוא לילדים להיכנס לכיתה א'. הילדים חיכו ל"שולטוטא" ועד היום מקיימים את המסורת.

ביום הראשון בכיתה א' בגרמניה עם ה"שולטוטא"

קרפיון באמבטיה 

סבתא מספרת: "לפני יום כיפור הייתי הולכת עם אימא שלי לחנות הדגים, קנינו דג קרפיון “לברכת כפרות”. עד שהגענו הביתה, הדג שהיה עוד עטוף בעיתונים קפץ בסל הקניות, בבית הוא בילה עוד יום-יומיים באמבטיה, עד לרגע הגדול – לי זה היה מוזר ומצחיק להסתכל על הדג באמבטיה. בערב יום כיפור הורי סיבבו את הדג מעל הראש שלי ושל אחותי וברכו את ברכת הכפרות, עוד לא כל כך הבנתי את הברכה, אבל היה רגע מוזר, מיוחד, מרגש ומצחיק לקבל את הברכה לכניסה לחיים טובים. אחר כך דהג קרפיון סיים את חייו במטבח שלנו. אימא שלי בישלה קרפיון מתוק וטעים שהיה מנה חגיגית לסעודה מפסקת. היה לי קצת קשה להיכנס לאמבטיה אחרי שהדג שחה שם, עד היום אני חושבת בחיוך על הדג באמבטיה".

הזוית האישית

סבתא רוזי: היה לי תענוג לעבוד יחד עם תידי, לקבל הצצה לחוויות ומחשבות שלו ולחלוק איתו קצת מהחוויות שלי. אלו היו מפגשים קסומים מרגשים וכיפים.

הנכד תידי: היה לי כיף להעמיק בשורשים שלי וללמוד על סבתא ועל החוויות שלה. המפגשים היו לי מעמיקים ומתוקים.