מאגר סיפורי מורשת

שמי מיכל ויטלס (מאיר) נולדתי בקיבוץ דוברת חודש אחרי הכרזת המדינה. בהיותי כבת ארבע הורי עזבו את הקיבוץ, ועברו למושב בית לחם הגלילית.

בֵּית לֶחֶם הַגְּלִילִית הוא מושב עובדים בשוליים הצפוניים של עמק יזרעאל, כ-6 ק"מ מזרחית לקריית טבעון, בתחום השיפוט של המועצה האזורית עמק יזרעאל. בתחילה נקראה בית לחם הגלילית רק "בית לחם", מה שעורר בעיה בשל הצורך להבחין בינה לבין העיר היהודית האחרת, בית לחם שמדרום לירושלים. כדי לפתור את הבעיה נקראה בית לחם שליד ירושלים "בית לחם בנחלת יהודה" ובית לחם הגלילית "בית לחם בנחלת זבולון".

הייתי ילדה ביישנית מאוד. כשהגעתי לגן הילדים בפעם הראשונה, ישבתי כל היום ליד השולחן עם הראש בין הידיים, וכל הילדים קראו לי "הביישנית". גרנו בצריף שאבא שלי חיים בנה בעצמו, המקלחת הייתה בחוץ, ובדלת בין שני החדרים היה חור גדול . הורי חיים ונחמה עבדו קשה מאוד בחקלאות כי הם התחילו הכל ממש מהתחלה.

גם המושב היה ממש בתחילתו (הוא הוקם בשנת 1948) לא היו במושב כבישים, ובחורף הדרכים היו מלאות בוץ. בית לחם היה מושב מיוחד מאוד, בגלל הבתים הטמפלרים שבו. הטמפלרים היו תנועה דתית מגרמניה שהגיעו לארץ במאה ה19 –  והתישבו בכמה מקומות בארץ. הם בנו בתי אבן גדולים שהחלק התחתון שלהם שימש כאורווה ומחסן והחלק העליון למגורים. במלחמת השחרור הטמפלרים גורשו ומייסדי בית לחם הגלילית נכנסו לבתים שלהם. גם המשפחה שלי גרה בהתחלה בבית טמפלרי.

עד כיתה ד' לא היה בית ספר במושב, ולמדנו בכל מיני כיתות מאולתרות, למשל בצריף בית הכנסת. היינו מעט ילדים ולכן צירפו שתי כיתות לכיתה אחת, כשהילדים הגדולים יותר אחראים על הקטנים. בכיתה ד' נבנה סופסוף בית ספר והצטרפו הילדים מאלוני אבא הסמוכה.

החברה הטובה שלי הייתה תמי. הייתה לנו שריקה מיוחדת, והיינו הולכות לבית הספר ביחד. בחורף נעלנו מגפיים ולקחנו איתנו נעליי בית בשקית.

למחנך שלנו קראו "ישראל אקרמן" שהיה המחנך שלנו עד סוף כיתה ח'. לפעמים בשעות אחר הצהריים היינו באים לבקר אותו. ישראל גר  בבית אבן טמפלרי, והיו בבית מדרגות מעץ שעשו המון רעש, וישראל היה אומר שהוא חשב שעדר סוסים בא אליו.

הילדות במושב הייתה ילדות מאושרת מאוד, למרות שבעצם חיינו בצמצום ואפילו בדלות. פשוט לא ידענו את זה.

הזווית האישית

עופרי הנכדה ומיכל הסבתא: אני וסבתא שלי מאוד נהנינו לשתף ולדבר על הכול. זאת היתה עבורינו חוויה נהדרת.