מאגר סיפורי מורשת

שמי עמרי, אני משתתף השנה בתכנית הקשר הרב דורי, במסגרתה אני מתעדת את סבי, אבא של אבא שלי, חיים פרסקו ומעלה סיפור מחייו אל מאגר המורשת של התכנית.

סבי חיים נולד באיסטנבול בשנת 1944 להוריו רחל ודניאל זכרם לברכה, קראו לו חיים על שם סבא שלו מצד האבא. אמו הייתה עקרת בית ואביו היה פועל במפעל תפוזים. אבא של סבא שלי היה איש קשה מאוד – חינוך מעל הכול, אבא שהכתיב לכולם מה לעשות, אימא של סבא שלי הייתה אומרת לו "אמן" לכל מה שהיה אומר. סבא שלי הוא הבכור, יש לו רק אחות אחת שקוראים לה אווה, היא לא עלתה לארץ, התחתנה ונולדו לה שני ילדים, בשנה שעברה היא נפטרה.

סבי זוכר שבשכונה בה גרו היו כמעט רק יהודים, הם גרו בבניין בן שלוש קומות, בקומה השלישית. בבית היה מטבח קטן, סלון גדול ושני חדרים קטנים, מצבם הכלכלי היה טוב לאותה תקופה, דבר שעזר להם כשעלו לארץ. רוב הבית היה מכוסה בווילונות מהתקרה עד לרצפת העץ, ריהוט חום. למרות שהמטבח היה קטן מאוד, סבי זוכר שהמטבח היה עשיר בתבשילים ומטעמים, היה מנהג להכין כל יום שישי מרק "חמוט" (חאמד) עם קובות ובצק ממולא בשר, בחגים הכינו "סירות" חצילים ממולאים בבשר, לחמעג'ון, בוריקטס ועוד.

רוב שנות נעוריו סבי היה באיסטנבול, ובגלל החשיבות למים ולדגים במקום, אבא שלו הביא לו חכה. בזמנו זה מאוד נחשב, הוא לימד אותו לדוג דגים ואת הדגים שהיה דג היו מכינים לכבוד שבת. לחגים היהודיים הייתה משמעות גדולה, שהוריו לא ויתרו עליה, היו חוגגים את כל החגים במלואם ותמיד סבי היה מספר לחבריו על כל חג שהתקרב, והחברים היו מקנאים בו ורוצים לחגוג גם.

סבי זוכר שהיה מאוד מתרגש מהחגים, היו תמיד יושבים בשולחן ארוך עם כל המשפחה, שרים שירים, רוקדים, ולבושים בצורה חגיגית שמכבדת את החג. החג האהוב על סבי הוא חג חנוכה, סבא רבא של סבא שלי קיבל מאביו לחתונתו חנוכייה עם שמונה כדי שמן. סבא רבא של סבא שלי התחתן בזמן חג החנוכה ולכן הוא קיבל במתנה חנוכייה מאוד מיוחדת ועשירה. חנוכייה זו עוברת כבר שלושה דורות במשפחה והיא כיום אצל סבי. כל חג חנוכה, בהדלקת נר ראשון, הם היו מתכנסים כל המשפחה המורחבת, אימא שלו הייתה מכינה סופגניות ולביבות טעימות ומדליקים נר בחנוכייה שעוברת מדור לדור. סבא חיים מספר כל שנה את סיפור החנוכייה, גם הנכדים החדשים, וגם הפעוטות שגדלים מבינים משנה לשנה את חשיבות החנוכייה. בעזרת ה' אבא שלי יקבל את החנוכייה הזו בעתיד ואולי גם אני כשאגדל.

בר מצווה

חגגו לסבי בר מצווה עם המשפחה המורחבת בבית כנסת יהודי, הוא עלה לתורה כמקובל ולאחר מכן הייתה חגיגה גדולה וסעודה עשירה בחצר של סבו וסבתו. חגיגת בר-מצווה לפני הרבה עשורים נראתה אחרת לגמרי מהבר-מצוות שאנו מכירים היום, באיסטנבול הייתה תקופה של צנע, עוני ומחסור, ולכן הם הסתפקו בדברים מועטים, לא היו אולמות, מסיבות, תקליטנים, מגנטים, תזמורות, מצגות וכל הדברים המפוארים שיש היום (אני חוגג בר מצווה עוד ארבעה חודשים, סבי צוחק ואומר לי שלא היה את כל הפינוקים שיש היום).

סבי סיים 12 שנות לימוד, שפת האם שלו היא טורקית, הזיכרונות שלו מבית הספר הם רק טובים, ללא אנטישמיות, כי גדל באזור שיש בו הרבה יהודיים. סבי מעיד שהיה תלמיד שובב אבל הילד שאהוב על המורות. תמיד היה מסתבך בשטויות והמורות היו מוותרות לו כי הוא היה נחמד אליהן, זה תמיד היה מציל אותו ברגע האחרון (סבי נזכר וצוחק).

העלייה לישראל

בשנת 1967 הגיע סוף סוף הרגע המיוחל, בנמל היו קשיים רבים מכיוון שהיו המונים שרצו לעלות לארץ, מה שגרם להרבה דחיפות וצפיפות, סבי זוכר שהיו אנשים שנתנו לשוטרים טיפים בכדי שיאפשרו לעבור לרציף כמה שיותר מהר. סבי עלה לארץ ישראל בגיל 23 ומיד התגייס לצה"ל, הם התגוררו בעיר חולון מאז ועד היום. במהלך שירותו הצבאי השתתף במלחמת ששת הימים והיה נהג טנק, לצערי סבי לא רצה להרחיב בנושא כי איבד חבר שקרוב לליבו והעלאת הנושא גורמת לו לתסכול ועצב רב, הוא סיפר שזו הייתה חוויה מעצימה שבזכותה הרגיש חלק ממדינת ישראל.

הדבר הכי משמח ועצוב שקרה לסבי בחייו הוא העלייה לארץ, הוא עלה לארץ עם הוריו, בלי אחותו היחידה שהתחתנה ונשארה באיסטנבול עם בעלה. הוא פחד והיה עצוב לבוא למדינה זרה בלי לדעת לקרוא ולכתוב, לעזוב את החברים, את השכונה שגדל ואהב, פחד שלא להתחבר לאנשים בארץ, אך לשמחתו זה לא קרה וקיבלו אותו בידיים פתוחות והיו לו הרבה חברים בצבא שעזרו לו גם להתאקלם לאחר השחרור.

מוזיקה ואהבה

מאז ומתמיד סבי שמע שירים בטורקית, אחד מהזמרים שהוא אוהב מאוד וגם לא מזמן היה בהופעה שלו בירושלים הוא איברהים טטליסס. לאחר הצבא סבי ניגן על כלי נגינה "עוד" והופיע בהופעות עם מרגלית צנעני. באחת ההופעות הכיר את סבתי מלכה ולאחר שנה וחצי הם התחתנו. עד היום סבא שלי אומר שסבתא שלי התחילה איתו בהופעה, אבל סבתי מכחישה את הדבר ואומרת שהוא זה שרדף אחריה והיה בא לבית שלה כדי לפגוש אותה, כי אז לא היו טלפונים ניידים.

בהמשך עבד סבא בצורפות ועסק בזה 20 שנה בכל מיני חנויות לתכשיטים. לאחר מכן סבי וסבתי חזרו בתשובה והחלו לשמור שבת, לכן סבי עשה הסבת מקצוע ועבד במקווה של גברים עד לגיל פרישה.

כיום סבי פנסיונר, מנגן להנאתו בכלי נגינה, אוהב לצפות בטלנובלות טורקיות ללא תרגום מכיוון שטורקית, כאמור, היא שפת אם שלו.

הזוית האישית

עמרי הנכד המתעד: מאוד נהניתי לקחת חלק בתכנית הזו, גילתי המון דברים שלא ידעתי לפני כן על הילדות של סבא שלי ועל העלייה שלו לארץ. הסיפורים היו מאוד מעניינים והיה לי מאוד כיף לשבת ולכתוב את הסיפור. לסיום אוסיף ואומר שאני שמח על ההזדמנות שניתנה לי לשמר ולתעד את הסיפור המשפחתי שלי.