מאגר סיפורי מורשת

שמי דורית בקר, נולדתי בשנת 1952 בקיבוץ שמרת.

שָׁמְרַת הוא קיבוץ מתנועת הקיבוץ הארצי הנמצא בגליל המערבי, ליד עכו. הקיבוץ שייך למועצה אזורית מטה אשר. הקיבוץ הוקם במאי 1948 על ידי חברי השומר הצעיר מרומניה, הונגריה וצ'כוסלובקיה, על חלק מאדמות הכפרים הערביים אל-סומיריה ואלמנשיה, שתושביהם עזבו אותם במהלך מלחמת העצמאות, ולא הורשו לחזור אליהם לאחריה. ויקיפדיה

הוריי היו רות ויהודה סגל ,אחי הבכור אפרים, אחותי התאומה חגית ז",ל ואחותי הצעירה לאה. הוריי שרדו את השואה והיו בגרעין המייסד של קיבוץ שמרת.

אני רוצה לשתף את נכדתי בסיפור של סבא רבא שלה, אבי יהודה סגל:

הוריי נולדו בעיר קושיצ'ה בצ'כוסלובקיה. צ'כוסלובקיה הייתה מדינה שהתקיימה בעבר כאיחוד השטחים שמרכיבים כיום את המדינות צ'כיה וסלובקיה. נוצרה ב-1918 בעקבות התפרקות האימפריה האוסטרו-הונגרית לאחר מלחמת העולם הראשונה. ב-1 בינואר 1993 פוצלה המדינה לשתי מדינות עצמאיות: צ'כיה וסלובקיה. ויקיפדיה.

אבא שלי נולד להוריו ברנט ורחל, למשפחה שהיו בה שמונה ילדים. המשפחה הייתה קשת יום ולא פעם הלכו לישון רעבים. בילדותו הוא למד ב"חדר" ועד גיל עשרים למד בישיבה.  עד פלישת הגרמנים בשנת 1944 עבד בחנות לניירות וחותמות. בסיועה של מנהלת החשבונות ששלחה אותו לשליחויות שונות, הצליח לעזור למאות יהודים פולנים, לעבור לבודפשט, שם היה בטוח יותר באותו זמן. הוא דאג להם למקומות לינה, מזון וכסף. אבא שלי עזר גם לפולנים נוצרים. עבורו כל אחד היה אדם שיש לסייע לו, ללא הבחנה במוצא וגזע. אבא שלי מיעט, אם בכלל ,לספר על התקופה הנוראה ההיא בחייו. על סיפור אחד חזר מספר פעמים. הסיפור הזה הרשים אותי מאד ואני זוכרת אותו עד היום. הוא עזר לאמא צעירה וביתה בת השלוש שברחו מפולין . הוא סידר להם תעודות מזויפות , מצא להן מקום לינה ,והביא להן מזון למספר ימים. כאשר עלו לרכבת, אמר אבא שלי לאמא הצעירה, כי עדיף שהילדה לא תדבר ושתקרא לה:" דודה" ולא "אמא". כל זה כדי להיזהר ככל הניתן מהגרמנים ועוזריהם. הנסיעה מקושיצה בודפשט ארכה ארבע שעות. בכל אותו זמן הילדה לא הוציאה מילה מפיה. היא לא בכתה ולא ביקשה דבר. כאשר ירדו האם וביתה בבודפשט שאלה הילדה את אמא שלה: "דודה, עכשיו כבר מותר לי לקרוא לך אמא ?" הסיפור הזה, נחרת בזיכרוני כסמל לזוועות, שחוו היהודים בתקופת השואה, והיה לי חשוב שנכדתי תכיר את אבי ואת פועלו למען היהודים.

הזווית האישית

סבתא דורית: היה לי מאוד מאוד מעניין לעשות את העבודה עם הנכדה האהובה שלי, למרות שהסיפור היה קשה. אני מאחלת לדניאלה שתמשיך את התכונות של סבא רבא שלה: לכבד כל אדם באשר הוא ולעזור לכל מי שצריך.

דניאלה: היה לי נעים לעשות את העבודה עם סבתא שלי, וללמוד יותר על סבא רבא שלי. אני מאחלת שיהיו לי ולסבתא שלי עוד עבודות משותפות.