מאגר סיפורי מורשת

שמי הוא תקווה ברזני, שם אמי – ויקטוריה, שם אבי הוא שאול, שניהם ילידי סוריה.

אימא עלתה לארץ באונייה עם תינוק ביד (אחי הגדול), לא היה להם אוכל. אותי אמי הולידה בארץ. היא ואבי קנו דירה, הדירה הייתה בירושלים, שם גרתי במשך שנות חיי עד שפגשתי את בעלי ועברנו לגור ביחד.

גדלתי בשכונת נחלאות שבירושלים. הייתה לנו חצר משותפת, גרו מסביב לחצר עוד שכנים. הנה תמונה שלי בחצר המשותפת:

היינו שבעה ילדים בשני חדרים. ישנו ראש-זנב והיה צפוף מאוד. גם אוכל לא היה לנו הרבה, כי לא היה את השפע שיש היום. היינו מתחלקים באוכל, אם הייתה כיכר לחם אז כל אחד היה מקבל חתיכה קטנה.

המשחקים ששיחקנו היו חמש אבנים, דיברנו דרך פחיות עם חוט, שיחקנו קלאס, מחבואים, גולות,ושבע אבנים. למדתי בבית הספר מנחם אוסישקין. בכניסה לבית הספר היו בודקים לנו ציפורניים ובדקו את הראש אם אין כינים.

אני זוכרת שבבית הספר בהפסקה הייתי יוצאת לצריף הקטן לקנות לי ממתק קטן, אני זוכרת שהרבה תלמידים היו מתאספים שם בהפסקות ומחכים לתורם. בבית הספר היו מורים שאהבו אותי כי הייתי תלמידה טובה. לא היה לנו הרבה ספרים כמו שיש היום בבתי הספר.

לצערי לא הלכתי לצבא מכיוון שאחי נהרג במלחמה והוריי לא הרשו לי ללכת לשרת כי פחדו עליי. אני זוכרת שבמלחמה לא היו מקלטים והיינו צריכים להתחבא במקום מוגן, אם והיה אחד כזה באזור. בטח שלא היו ממ"דים. היו כמה מילים בערבית שהצלחתי לקלוט בזמן שדיברו, המילה שהכי אהבתי היא 'דושה' כי אני מאוד אוהבת דבש.

בצעירותי עסקתי כסייעת בפעוטון, אהבתי ילדים, הם היו חלק גדול בחיי. אהבתי אותם והגנתי עליהם. היה לי כיף בעבודה כל יום לשמוע צחוק בכל יום.

הקמת המשפחה

הכרתי את בעלי (סבא) בשכונה שבה גדלנו, הוא היה רגיש, מתוק ומקסים. הוא ניגש אליי והציע לי להיות חברה שלו. כמובן שהסכמתי ועם הזמן הייתה חתונה. כשילדתי את בננו הראשון, רוני, התרגשתי מאוד ולאחר מכן באו עוד ארבעה ילדים : שלושה בנים ובת אחת. לאחר מכן באו גם נכדים מתוקים.

חפץ שעובר במשפחה

חפץ שעבר במשפחתי הוא חנוכייה מקרמיקה שאמי הכינה לכבוד החנוכה, תמיד הדלקנו בה נרות חנוכה. לאחר מות אמי לקחתי אותה ושמרתי אותה אצלי.

כיום

היום אני מתעמלת במועדון יחד עם חברותיי. התחביב שלי הוא למלא תשבצים. אני עושה זאת ואני נרגעת.

החלום שלי זה שכל נכדי יהיו מאושרים ושיצלחו בחיים.

הזוית האישית

שירה הנכדה המתעדת: הייתי רוצה לאחל לסבתא שתמשיך להיות כמו שהיא ושתמשיך לחייך ולשמוח כל החיים. לי היה מאוד מעניין לשמוע את סיפוריה של סבתי מהעבר.