מאגר סיפורי מורשת

שמי אסתר ארמוזה, נולדתי בשנת 1937 להוריי, משה וסניוריטה (ציונה) תקומי בעיר איזמיר שבטורקיה. עד גיל 11 למדתי בטורקיה ועבדתי בניקיונות. אהבתי ללכת בכל זמן פנוי לבוספורוס (מיצר ים), ולדמיין שאני באי בודד בלי אף אחד, בלי אף אחד שיפריע לי לחשוב.

בגיל 11 עלינו ארצה ליפו וגרנו מול הים עם אחיותי ליה ומתילדה. עבדנו בניקיונות בתים, כי לא הייתה הרבה ברירה, היינו חייבים לעזור בפרנסת המשפחה. בכל זאת, מה ילדה בת 11 כבר יכולה לעשות.

הקמת משפחה

בגיל 12 ההורים שלי החליטו שאני צריכה להתחתן. בחירה שאני לא חושבת שהייתי בוחרת לעשות לבד, אך אין מה לעשות, כך היה נהוג בזמנו. הכירו לי בשידוך נער בן 15 שגר בירושלים. למשפחה שלו הייתה חברה ידועה של בשרים. לאחר כמה שנים של היכרות, התחתנתי עם יצחק ארמוזה (פאפו). יש לי ארבעה ילדים: פלורה, מזל, אבי, ציונה.

הילדה הבכורה שלי נולדה שהייתי בת 13, הילדה השנייה נולדה לי בגיל 18, והילד השלישי בגיל 23. את  בת הזקונים ציונה ילדתי בגיל 35. עובדה מעניינת היא שכשהייתי בהריון עם ציונה, בתי פלורה הייתה בהריון שני. לאחר שכשהילדים נולדו עבדתי בניקיון ובעלי באטליז (קצביה).

תרופת סבתא שעברות מדור לדור במשפחתי

להעברת כאבי בטן לוקחים עיתון, מקפלים אותו לארבע, לוקחים מחט ועושים חורים בכל העיתון, לאחר מכן מניחים על הבטן עם ערק לכל הלילה והכאבים נעלמים. עד היום כולנו משתמשים בתרופה זו.

כיום אני אימא, סבתא, סבתא רבתא, וסבתא רבתא-רבתא. יש לי 16 נכדים, הנכדים הביאו לי 35 נינים, הנינים הביאו לי שישה בני נינים. בכל זאת, אני כבר לא צעירה ולא הכל זורם חלק, חליתי באלצהיימר. אז ברירת החיים הייתה להישאר בבית רוב הזמן עם עזרה צמודה.

הזוית האישית

סבתא אסתר: אני מאוד שמחה שעשינו את סיפור התיעוד ביחד, עכשיו שמעת את הסיפור שלי ותעבירי אותו הלאה לדורות הבאים.

מיקה הנכדה המתעדת: היה לי כיף לראות את סבתא מספרת בהתלהבות על העבר שלה וראיתי בעיניים שלה את האושר לחוות את אותם רגעים מהעבר.