מאגר סיפורי מורשת

שמי מרגלית דקל. אני משתתפת השנה בתכנית הקשר הרב דורי יחד עם נכדי בן, יחד אנו מעלים סיפור מחיי אל מאגר המורשת של התכנית במוזיאון אנו.

הסיפור שבחרתי לספר הוא אודות השכנות הטובה והעזרה לזולת בשנות ה-50, במהלכן גדלתי:

בשנת 1957 הייתי ילדה בת ארבע וגרתי בשכונה בחדרה. כל השכנים שם היו ניצולי שואה מפולין, הונגריה ורומניה. רשמו את חלק מהילדים בשכונה לגן הילדים שהיה בקצה הרחוב, לי לא התאפשר להיות בגן כי בשנת ה-50 אנשים שעלו לארץ – לא לכולם היה כסף לרשום את ילדיהם לגן הילדים. המצב הכלכלי בארץ היה קשה, לכן לא רשמו אותי לגן הילדים.

כל היום הייתי עצובה ורציתי ללכת לגן כמו כל החברות שלי בשכונה. הייתה לי שכנה בשם חנהל'ה שהייתה בגילי, היא לא רצתה ללכת לגן הילדים אם אני לא אבוא גם לגן הילדים. היא מאוד אהבה אותי. ההורים שלה היו אנשים טובים, הם היו ניצולי שואה מרומניה. ההורים של חנהל'ה אמרו לי שאני אלך לגן ושהם ישלמו עליי כדי שחנהל'ה, הילדה שלהם, תלך לגן הילדים.

כך יצא שההורים של חנלהה' רשמו אותי לגן הילדים וזה היה הזיכרון הכי טוב בחיים שלי. עד היופ אני זוכרת את הגן כמקום המהנה ביותר שהייתי בו. עד היום אני וחנהל'ה חברות. היה לי כיף בגן ואהבתי את הגן והגננת.

סבתא מרגלית וחברתה חנהל'ה 

המסר של סבתא לדור העתיד: תתנהלו בפשטות, צריך להיות אדם צנוע שלא משוויץ.

הזוית האישית

בן הנכד המתעד: העבודה ביחד הייתה כיפיית ומגבשת. אהבתי לעבוד יחד עם סבתא שלי. אנחנו מאחלים אחד לשני תמיד להישאר בריאים.