מאגר סיפורי מורשת

שמי מירי שוורץ, נולדתי במרוקו בעיר קזבלנקה לזוג הורים מקסימים ולהם נולדו שישה ילדים. עד גיל ארבע חייתי במרוקו, ההורים שלי החליטו לעלות לישראל. בדרך חליתי והיה לי חום ולא אישרו לי להמשיך את הדרך לישראל עם הוריי. לאח של אימא שלי היו קשרים עם הממשל וכך הצלחתי להמשיך את הדרך עם הוריי בכל זאת.

הגעתי לארץ בגיל ארבע ללא ידיעת השפה. העבירו אותנו לגור במעברת גור לכיש בדרום. במעברה נתקלנו בקשיים: לא היו מים זורמים, לא היו מי שתייה, לא מקלחות ושירותים. היינו צריכים ללכת כמה דקות כדי להתקלח ו/או להתפנות. לא היה חשמל ובלילה היינו פוחדים מחיות הבר שנמצאות באזור. בתור ילדה נורא פחדתי להירדם בלילה בגלל קולות השועלים.

המשפחה שלי הייתה משפחה חמה ואוהבת. אימא תמיד העניקה לנו חום ואהבה, תמיד הכינה מטעמים מהמוצרים שהיו מחלקים. אבא עבד מאד קשה כדי לפרנס אותנו וכדי שנעבור לדירה נורמלית מהמעברה, וכך היה.

עברנו לחיפה, שם למדתי בבית הספר והשלמתי את לימודיי. אבי היה אדם דתי ולכן לא הסכים שאף אחד מאחיותי תתגייס לשירות צבאי, כך התחלנו לעבוד. בגיל 18 התחתנתי והקמתי משפחה ביחד עם בעלי ז"ל. נולדו לנו שלושה ילדים. אחרי שהילדים מעט גדלו, הייתה לי אפשרות ללמוד צורפות ואומנות ומעט תפירה. עבדתי עם מספר חנויות שקנו ממני שמלות ושרשראות שיצרתי. בגיל 60 הפסקתי לעבוד בגלל בעיות גב, עברתי ניתוח שגרם לי להפסיק ליצור דברים ויצאתי לפנסיה מוקדמת.

עברתי חיים נהדרים מלאים באהבה, נולדי לי שבעה נכדים ואני גאה בכל אחת ואחד מהם.

הזוית האישית

אילאי: החוויה שלי מהסיפור של סבתא שאני מאוד גאה ואוהב אותה, היא תמיד הסתדרה גם שהיה קשה, היא בן אדם חם ואוהב. סבתא אוהבת אותי ואת טוב הלב שלי, אנחנו ממש דומים.