מאגר סיפורי מורשת

סבתי מרים בן שושן נולדה ב1950, בטוניס, ועלתה לארץ בשנת 1954 כשהייתה בת ארבע.

סבתא עלתה לארץ ישראל, מטוניס. עם אימה ואביה זיכרונם לברכה, עם אחותה שגדולה ממנה בשנתיים, ואחיה שהוא צעיר ממנה. הם הגיעו באוניה.

בטוניס היה לאביה היה מפעל גדול של יין, ששגשג והצליח. כשהחלו הפרעות של הערבים, והם התנכלו ליהודים, התעורר בהם פחד להישאר בטוניס, הוריה רצו לעלות לארץ ישראל,  לכן החליטו לעזוב את הארץ, ולעלות לארץ ישראל.

כשסבתי עלתה ארצה, בהתחלה היא חששה, כי לא הכירה אף אחד במדינה זרה זו, אבל לאט לאט היא התרגלה. הוריה רצו לעלות לארץ ישראל, כשעלו לארץ שלחו אותם למושב, ואמא של סבתי ראתה ילדים עם קרחת, ואמרו לה שזו מחלת הגזזת, וזה היה ממש מפחיד. אמא של סבתי לא רצתה להישאר במושב. אחרי כמה ימים, הם החליטו לעבור לגור אצל דודה של סבתא שלי, בעכו. הם גרו שם בתקופה של החגים, ואחרי ראש השנה אבא של סבתי, קנה צריף והם עברו לגור בו. פעם היו רק צריפים לא היו בנינים כמו היום. סבתי שמחה מאוד שעלתה לארץ כי הם הסתדרו והתאקלמו בארץ, אבא שלה מצא עבודה, והיא זכתה להקים משפחה.

סבתי גרה בעכו מגיל שש משנת 1954-2020, וכיום סבתי ובעלה רפאל עברו לגור בנהריה.

הזווית האישית

אלמוג – הייתי רוצה להגיד לסבתי שאני שמחה שההורים שלה בחרו לעלות לארץ ישראל, כי זאת מדינת היהודים, ולדעתי חשוב שיהודים יגורו בה. אני מאחלת לסבתי בריאות איתנה ואריכות ימים, ושתזכה לראות את הנכדים והנינים גדלים.

סבתי מאחלת לי להיות מאושרת, להצליח בלימודים ולהגשים את כל החלומות שלי.