מאגר סיפורי מורשת

שמי סימה וקנין (שריקי) נולדתי בשנת 1953, במרוקו בעיר פס. וזה סיפורה של ילדה יפה בשם סימה שריקי, ממשפחת המלוכה מדיוני, שעלתה לארץ עם משפחתה.

במרוקו זכורה לי ילדות נעימה. אני זוכרת שהיינו בגן, שרנו וחגגנו את פורים. אני התחפשתי למלכת אסתר, ואמא שלי תפרה לי את התחפושת והלבישה אותנו.

כשגדלתי למדתי בבית ספר "אליאנס" שזה היה בית ספר יהודי ושם למדנו ערבית וקצת עברית אבל בעיקר צרפתית. עליתי לארץ בשנת 1962 כי  רצינו לעלות לארץ הקדושה ארץ ישראל. נסענו באוטובוסים ממרוקו לטנג'ר ומטנג'ר נסענו באוטובוסים לגיברלטר, שם היינו במחנה גרנד ארנס 3 חודשים, משם טסנו במטוס לצרפת ומצרפת שטנו באנייה לישראל. הביאו אותנו לחיפה ושם העלו אותנו למשאיות ואוטובוסים. לקחו אותנו בלילה בגלל שרצו שלא נראה לאן נוסעים, לקחו אותנו לקריית גת, שם קיבלנו מיטות ברזל מזרונים מקש ונתנו לנו פרימוס שזה מעין אמגזית.

בעלייתי לארץ נתקלתי בקשיים כמו ללמוד את השפה ולהכיר חברים, אך ישבתי, למדתי ולאט לאט הבנתי. להורים שלי הייתה תקופה מאוד קשה, עד שהם מצאו עבודה בית וכסף. כשהם התחילו לעבוד התחיל להיות יותר טוב.

בבית היה לנו אוכל מסורתי ומשפחתי שעובר מדור לדור: בפורים – ברקוקס -קוסקוס חלבי, חלה עם ביצה באמצע הלחם- אוכלים אותו רק הבכורים. ראש השנה – קוסקוס , טנזיה , פסטיה , בטטה קסביה. מופלטה- בכל אירוע השיא במימונה שפותחים את החמץ. בחנוכה- ספינג' חתן וכלה – סניפג' בבוקר החתונה וכל מיני דברי מתיקה ויונים ממולאות לחתן והכלה לזוגיות אושר ופריון.

הזוית האישית

אודיה: אהבתי לשוחח עם סבתי ולדעת עוד דברים עליה.