מאגר סיפורי מורשת

אבא שלי, עקיבא רבוי נולד בשנת 1909 בעיר גלץ שברומניה. הוא עלה לארץ בשנת 1938, בן 29. ידעתי שהוא היה נשוי ברומניה והתגרש. יותר מזה לא ידעתי כלום. הוא היה שתקן ולא סיפר הרבה. היו לו שלוש אחיות ושלושה אחים. בשנת 1949 שתי אחיות שלו – פולה ושפרה עלו לארץ עם המשפחות. אחות בשם קלרה התיישבה בטקסס. האחים ניספו במלחמה.

הוריו של אבי: נחום ונחמה רבוי ניספו אף הם. אבא שלי שינה את שם משפחתו מרבוי לנחומי-על שם הוריו. אמא שלי, שושנה גלמן, חיה עם הוריה שרה ואורי גלמן וששת אחיה ואחיותיה בעיירה דורושקופול שבפולין.

אביה, אורי גלמן הקים בשותפות בית חרושת לשמן. המשפחה הייתה עמידה מאוד. ביתם-על ראש הגבעה, היה מטופח ורחב ידיים. כיום הכפר נמצא תחת שלטון רוסי. אורי, סבא שלי, מת מרסיס שנמצא בשוקו כשנפצע במלחמת העולם הראשונה. 14 שנים לאחר הפציעה, נפטר. מותו החריב את הבית. את כל רכושה מכרה שרה אשתו כדי להצילו, אך ללא הועיל. היא נותרה אלמנה עם שבעה ילדים. הבכור בן 18 והצעירה בת שנתיים. אמא שלי הייתה קשורה לאביה מאוד. הוא היווה עבורה אוזן קשבת. הכאב היה קשה מנשוא. כעבור שנה עזבה אמא שלי את הבית ויצאה להכשרה בבנדין בניגוד לרצונה של אמה. היא הלכה לדרכה וכך נפרדה ממשפחתה לעולמים.

בפלישה של הגרמנים לפולין, הם עברו מעיר לעיר. הגיעו לדורושקופול, הוציאו את היהודים לרחובות ורצחו אותם. כל משפחתה של אימי נרצחה. לא נותר איש…..

כשהייתה בת 22, עלתה אימי לארץ והתיישבה בקיבוץ אלונים. שם עבדה בעבודות פיזיות קשות מאוד הכוללות סלילת כבישים. היא לא הייתה אשה בריאה ולאחר זמן מה היא עזבה לקריית חיים.

ההורים שלי נישאו ונולדו להם שני ילדים. אני-הבכורה, ואחי הקטן אביחי. אבא עבד כמנהל חשבונות. הוא היה אזרח עובד צה"ל. אמא עבדה בעבודות מזדמנות. התגוררנו בקריית חיים. משפחה צנועה, קשת יום.

הורי – שושנה ועקיבא נחומי

אני זוכרת שהייתה לנו קופסא מעץ בבית. בתוכה היו תמונות. אהבתי להסתכל על התמונות האלה ולשמוע את הסיפורים המעטים שהורי סיפרו לי על הדמויות. הם לא סיפרו הרבה. אני ידעתי שרוב בני המשפחה של הורי ניספו במלחמה ותמונות רבות העלו בעיניהם דמעות.

הייתה שם תמונה שאהבתי להביט בה במיוחד. תמונה של אבא שלי, יחד עם ילדה יפהפיה. שאלתי מי זאת, ואף פעם לא ענו לי תשובה ברורה. אני כל כך רציתי אחות גדולה ודימיינתי שהיא אחותי. תארתי לעצמי שהילדה הזאת – קרובת משפחה של אבי שמתה במלחמה.

התמונה שסיקרנה אותי…

שנים הקשיבה אמא שלי לרדיו ל'מדור לחיפוש קרובים'. היא הייתה מגבירה  את הווליום בתקווה, ובכל יום מתאכזבת מחדש. אבא כבר התייאש מלהקשיב.

אימי ואני

בשנת 1966 נישאתי לרפאל גרה. נולדו לנו שלוש בנות-ענת, שרון וגלית. יש לנו כיום נכדים אהובים-רומי, אורי, שגיא, אלון, נועם, שירה, ערן, לביא וכפיר.

יום נישואי לרפי

בשנת 1988 נפטר אבי.

כשהייתי בת 52, סיפרה לי אמי שהילדה בתמונה היא אחותי. מסתבר שאבא שלי היה נשוי. נולדה לו ולאשתו בת בשם פאולינה טריגרמן. כשהיתה בת ארבע, נודע לאבי שאשתו מנהלת רומן עם חברו הטוב. הוא עזב הכל ועלה לארץ. מאז, לא ראה את ביתו. אשתו לשעבר נישאה לחברו. החבר גידל את פאולינה כאילו הייתה ביתו.

מאוד התפלאתי שאבא שלי לא יצר קשר עם הבת שלו כל חייה. איך יתכן שיש לו בת-בשר מבשרו, והוא לא התעניין בה? לדברי אימי, הורי היו משוכנעים שהאם והבת לא שרדו את המלחמה ואבא שלי וויתר.

מסתבר שעם פרוץ המלחמה, פאולינה, אמה ובן זוגה ברחו לקישינב בירת מולדובה. שם התגוררו וכך ניצלו מציפורני הנאצים.

פאולינה גדלה, נישאה לאיזק ז"ל וילדה תאומים. אחד מהם היה מאוד חולה ונזקק לטיפול צמוד. כשהיה בערך בן 40, נפטר הבן החולה ופאולינה ובני משפחתה עלו לארץ. כאשר הגיעה לכאן היא חיפשה את אביה. היא לא יכלה לאתר אותו על סמך שם משפחתו, מכיוון שהוא שינה אותו לנחומי.

פאולינה סיפרה את סיפורה לחברה שהכירה בארץ ולבעלה. היא הראתה את התמונה היחידה שהייתה לה, של אביה. בעלה של החברה-אברהם גרינאו הופתע! הוא זיהה מייד את אבא. הם עבדו יחד בהנהלת החשבונות והיו חברים. הוא אמר לפאולינה שאביה נפטר לפני שנתיים. סיפר לה שיש לו אשה בחיים, בת ובן. הוא התקשר לאמא שלי וסיפר לה את הדברים. היא הייתה נבוכה מאוד מהמצב ולאחר התלבטות החליטה לשתף אותי. רגשות רבים הציפו אותה.

הופתעתי מאוד. כל כך הרבה שנים דמיינתי שהילדה בתמונה היא אחותי ומסתבר לפתע שכך הדבר… סיפרתי לאחי, לבעלי ולבנות שלי את הסיפור. יצרתי קשר עם החבר של אבא שלי (שהכרתי עוד מהילדות) והוא נתן לי את פרטי ההתקשרות עם אחותי.

בתי הבכורה סייעה לי. התקשרנו לפאולינה. היא לא ידעה עדין לדבר עברית והתקשורת הייתה קשה. מאוחר יותר התקשרה אלינו הכלה שלה ותרגמה עבורינו את השיחה. מסתבר שהם מתגוררים בבאר שבע. קבענו להפגש.

נסענו אליה. הפגישה הייתה מרגשת. המארחים קיבלו אותנו בשמחה גדולה. הבן, הכלה והנכדים של פאולינה נכחו בפגישה. קשה היה לגשר על הפערים הגדולים ועל סימני השאלה, אבל החום האנושי והלבביות של כולם, הקלו על המבוכה.

מאז אנחנו בקשר. המרחק הפיזי גדול, פאולינה התאלמנה. אח שלי – אביחי נפטר, ואנחנו שומרות על קשר טוב. פאולינה מעולם לא הביעה כעס על העלמותו של אבא ממנה.

אני שואלת את עצמי המון שאלות… מה חשב אבי? איך יכול להיות שהוא לא חיפש אותה? אולי חיפש ולא ידעתי?

התשובה שקיבלתי מאמא שלי: "הכל בגלל המלחמה….".

קישור לספר באתר Ourboox

http://www.ourboox.com/book-preview/196170/

הזוית האישית