מאגר סיפורי מורשת

שמי נחמה אביב, נולדתי בתאריך 25.8.1954 בחיפה. שם אבי אריה (ליאון) מוסקוביץ, יליד יאש ברומניה. שם אמי ברוריה מוסקוביץ למשפחת רוזן, ילידת בוטושן ברומניה.

אמי ברוריה עלתה לארץ בתקופת ההעפלה עם שתי האוניות "פאן יורק" ו"פאן קרסנט". השמות העבריים של האוניות הם: "קיבוץ גלויות" ו"עצמאות". הן היו אוניות מעפילים שאורגנו על ידי המוסד לעלייה של ההגנה והיו בהן 15,240 מעפילים.

ב-26 דצמבר 1947, יצאו המעפילים מנמל בורגס בבולגריה לאחר שממשלת רומניה לא אישרה לצאת מנמל קוסטנצה ברומניה. כשעברו שתי הספינות מהים השחור לים התיכון, הן נתקלו במשחתות בריטיות. בהוראת בן גוריון, שחשש לגורל הנוסעים הרבים, החל משא ומתן בין הבריטים ובין מפקדי הספינות. לאחר שהושג הסכם, עלו חיילים לא חמושים על הספינות וכיוונו אותן לקפריסין.

רק לאחר קום המדינה עלו עצורי המחנות לארץ ואמי הגיעה למחנה מעצר בעתלית. לאחר השחרור מעתלית היא הגיעה עם הוריה ואחיה לדירה נטושה שברחו ממנה ערבים ברחוב שיבת ציון בעיר התחתית שבחיפה.

ילדותי

נולדתי ברחוב שיבת ציון בעיר התחתית וגרתי בה עם הוריי, סבי וסבתי ודודי אליעזר עד גיל 3. בשכונה זו גרו הרבה ניצולי שואה מרומניה וגם הרבה מרוקאים. היו יחסים נהדרים בין כולם.

מגיל 3 גרתי בשכונת הדר ברחוב אחד העם. למדתי בבית הספר היסודי "רמז " ברחוב מסדה. שיחקנו כל ילדי השכונה אחרי הלימודים בחוץ, ובין מחבואים לתופסת שיחקנו גם בחמש אבנים, קפצנו בגומי וגם בקלאס.

שירות צבאי

שירתי כצפנית בפיקוד צפון בנצרת. הגעתי לפיקוד אחרי עשרה חודשים בצבא: לאחר טירונות וקורס צפניות שארך כחמישה חודשים בבה"ד 7. למדנו להצפין מברקים באמצעות טלפרינטרים. בערב מלחמת יום הכיפורים, ביום שישי הייתי בתורנות בבסיס ובמשך כל הלילה היתה עבודה רבה בהצפנה, דבר לא שגרתי במשך התקופה הקודמת. הלכתי לישון ביום שבת בבוקר ובצהרי היום העירו אותנו ובישרו שפרצה המלחמה. הייתה לנו עבודה רבה במשך המלחמה בהצפנת מברקים. אלוף הפיקוד היה אז יצחק חופי. אני בוגרת בית הספר הריאלי ומהמחזור שלי, מחזור נ"ג, נהרגו 13 בוגרים.

הזוית האישית

מעיין הנכדה המתעדת: נהניתי לשמוע סיפורים חדשים מהעבר.

סבתא נחמה: היה כיף לעבוד עם נכדתי.