מאגר סיפורי מורשת

שלום רב, שמי חיה מאירי מינרבי, נולדתי בקזמרוק שבסלובקיה בתאריך 14 למאי 1937 ביום ד' באייר תרצ"ז. שם הוריי: שרה מגדה ויעקב (אוטו) פורשר. ההורים של אימא שלי: הלן וזאב גרוס וההורים של אבא שלי: ברטה ואברהם פורשר.

עליתי לארץ בשנת 1939 בחודש דצמבר. הגענו לארץ בינואר 1940 באוניית מעפילים שנקראה "רודיניצק". האונייה אספה יהודים מסלובקיה, הונגריה, בולגריה ורומניה. האונייה הייתה אונייה שהובילה וסחרה בדגים, היא הייתה קטנה והיו בה הרבה מאוד אנשים. לאורך ההפלגה הדיף ריח לא טוב והייתה צפיפות גדולה של אנשים. אני זוכרת שבכיתי: "אני רוצה את סבתא שלי ולמיטה שלי". לצערי, סבא וסבתא שלי וגם הדודה שלי לא יכלו לעלות אתנו לארץ, הם נשארו בסלובקיה.

הגענו לארץ ישראל ועצרו אותנו בעתלית במחנה העצורים. אחר כך העבירו אותנו למרכז קליטה בתל אביב, גרנו ברחוב חלוצים 48 בתל אביב. למדתי בבית ספר יסודי לבנות מזרחי ברחוב לוינסקי בתל אביב עד סיום כיתה ח'. הייתי מדריכה בבני עקיבא והכרתי את יעקב מאירי שבמפגש חברים בתל אביב חיזר אחרי זמן רב עד שהתחתנו, בתאריך 11 לאוגוסט 1957. גרנו בגבעתיים.

על בעלי ז"ל יעקב מאירי (קישור)

זכינו להביא ארבעה ילדים לעולם. ליאורה היא בת ראשונה שלנו, היא נולדה ביום כ"ו באלול ה-11 באוגוסט 1958 תשי"ח. אני למדתי בסמינר למורים בתלפיות והתחלתי לעבוד כמורה בבית דגון בשנת 1958 ובשנת 1960 התחלתי לעבוד בשכונת התקווה בבית ספר רמב"ם, במשך 12 שנים. הילד השני שלנו, אביב מאירי, נולד בתאריך 1.11.1960, י"ב בחשוון תשצ"א. הילד השלישי, בועז מאירי, נולד בתאריך 2.8.1965,  י' באב  תשמ"ה. הילדה הרביעית, זוהרה כהן, נולדה בתאריך 20 ביוני 1974, א' בתמוז תשל"ד.

אני למדתי באוניברסיטה לתואר ראשון בספרות והיסטוריה של עם ישראל. לימים, סיימתי תואר באוניברסיטה בירושלים וחשוב ביותר היה לי להנציח את יהודי הקהילה בקיזמרוק, לכן כתבתי ספר על תולדות יהודי קיזמרוק בשואה: יהודי קז'מרוק והסביבה בתקופת השואה

תיאור ספרי באתר הספריה הלאומית

התאלמנתי בפתאומיות בשנת 1988 ביום י"ג בתשרי מיעקב מאירי. לאחר חמש שנים התחתני עם מר ד"ר מאיר מינרבי, זכינו לחיות בזוגיות טובה ושמירה על משפחה ענפה.

במהלך חיי המקצועיים ניהלתי את בית ספר תהיל"ה בתל אביב ואחר כך עברתי לעבוד כמפקחת על כל מרכזי תהיל"ה ברחבי הארץ. תהיל"ה היא תוכנית השכלה ללומד המבוגר של משרד החינוך.

היום אני גרה במודיעין, אני סבתא ל-16 נכדים ו-13 נינים, כן ירבו. אני מתנדבת במודיעין ומארגנת שתי קבוצות של נשים: הראשונה, קבוצת נשים דוברות אנגלית ללימוד עברית, והשנייה – "בית חם": קבוצת נשים שפוקדות את הבית שלי כל שבוע להרצאת אורח וכיבוד.

זכיתי להיות בת יחידה אבל זכיתי להקים שבט משמעותי. בנוסף, זכיתי בפרס יקרת החינוך הדתי.

אני אומרת למשפחתי, לילדיי ולבני זוגם, וגם לנכדים ולנינים: "היו מצליחים".

הזוית האישית

הסיפור תועד במסגרת שיתוף פעולה של תכנית הקשר הרב דורי עם יחידת סגולה – מוקד זכויות לאזרחים ותיקים ובני משפחותיהם, התשפ"ב 2022.