מאגר סיפורי מורשת

הסיפור נכתב במסגרת פרויקט חונכות פר"ח בגליל תחתון. הפרויקט בשיתוף פר"ח, מפעל הפיס, מרכז צעירים ואגף החינוך של מועצה אזורית הגליל התחתון.

שבתאי גלאון נולד בתאריך 12.1.1937, הוא בן 87, נולד בכפר תבור. אביו נולד בארץ ואמו נולדה בליטא. אמו הייתה בתנועת השומר הצעיר ועלתה לארץ בגיל 20 עם כל הקבוצה כדי להקים את בית זרע. את אותו בית בו שבתאי נולד וגדל – הבן שלו שיפץ וכיום גם הוא גר שם. להוריו היה משק חקלאי בו בעיקר גידלו ענבים, זיתים, חיטה, שעורה, תירס וחמניות ומזה התפרנסו. שבתאי מספר שבתור ילד היה עובד ועוזר לאבא במשק החקלאי שלו. בנוסף, בגלל האהבה לחקלאות, כשהוא גדל והתחתן החליט לעשות משתלה לעצי פרי וורדים.

לאחר סיום כיתה ח' הוא למד מכונאות מטוסים בבית הספר הטכני של חיל האוויר, כשהגיע הזמן להתגייס הוא התגייס לחיל האוויר בתור מכונאי מטוסים. כשהשתחרר גוייס למילואים בתור שריונר. שבתאי מספר שנלחם בכל המלחמות כולל מלחמת שלום הגליל השנייה, עד ששוחרר. לאחר השחרור מצה"ל הוא עבד בחקלאות עם אבא עד שהגיע "אדם עם תיק" שאמר: "המליצו עליך שתהיה מדריך נוער באחד הישובים בארץ", וכך היה – שבתאי היה מדריך נוער במשך כחצי שנה בתענכים שליד עפולה ולאחר מכן החליט שהוא רוצה ללמוד בסמינר למורים וסיים כמורה/מנהל/מפקח במשרד החינוך. כיום שבתאי בפנסיה ומאוד אוהב לכתוב ולעסוק בהיסטוריה ואפילו הוציא ספר על חייו.

סיפור ילדותו של שבתאי והתקופה בהקמתה של כפר תבור

שבתאי מספר: "נולדתי בכפר תבור ואני דור שלישי בכפר תבור, סבתא וסבא שלי היו מהמייסדים של המושבה בשנת 1901. המושבה כפר תבור חוגגת יום הולדת 122 בתאריך 25.10, אני זוכר את התאריך בעל פה. אני מכיר את המושבה עוד כשהיו בה רק 220 נפשות והכרתי כל משפחה, לעומת היום שיש 5000 נפשות וקשה להכיר את כולם. כפר תבור הוקמה כמושבה חקלאית שהתגוררו בה 28 משפחות של חקלאים שהיו גרים לאורך הרחוב הראשי בלבד, כשהמושבה הייתה בת 10 הוסיפו עוד תשע משפחות ואז מנתה כ 37 משפחות של חקלאים, הישוב היה בעל הגירה חקלאית עם עבודה חקלאית, כל אחד קיבל חלקת אדמה עליה גידל גידולים הקשורים בחסדי שמיים, שלא מצריכים הרבה מים.  בנוסף, כל אחד גידל פרות ולול בכמויות קטנות בשל האוכלוסייה המצומצמת. כלי העבודה היו זוג פרדות (הכלאה של סוסה וחמור וכתוצאה יצא פרד), הייחוד הוא שלפרד/ה יש יותר כוח עבודה, אך הם לא יכולים להביא ולדות, הם עקרים, הם אך ורק לעבודה בלבד. יחד עם זאת הייתה עבודה קשה מאוד בחקלאות, הייתה עבודת ידיים סיזיפית עד שהגיעו הטרקטורים והמכונות. בנוסף, פעם הייתה החליבה בעזרת ידיים והיו לך מעט פרות בשל העבודה הקשה עם הידיים על מנת לחלוב, לעומת היום שחקלאים יכולים שיהיה להם עדר גדול בעזרת מכונות שחולבות בעצמן.

בתקופה זו לא היו מכוניות ולא הייתה מכונית אישית לכל אחד, אם רציתי להגיע ממקום למקום הייתי משתמש כמו כולם באוטובוס שהיה מגיע פעם ביום. מה שהיה מיוחד מאוד בתקופה פעם הוא השוויון שהיה בין כולם, המעמדות היו שווים ולא הייתה קנאה או תחרות במה שיש לאחר, מהסיבה שלכולם יש אותו דבר. דוגמא נוספת לשוויון ושוני מהיום זה הטלפון: היה טלפון אחד לכולם אצל משפחה , במידה והייתי צריך להתקשר או להעביר הודעה (נדיר מאוד) הייתי מגיע לשם, במידה והייתי מקבל שיחה היו צריכים לקרוא לי והייתי ממתין חצי שעה עד שיהיה טלפון נוסף ממי שחיפש אותי. לגבי הצגות ומופעים בתשלום כשהמושבה ארגנה – מי שמופיע היו התושבים עצמם ובכסף של ההופעה קנו ספרים חדשים לספריה ששירתה את כלל הציבור. זו הייתה תקופה טובה שבה כולם שואפים לחברה וחברתיות, תחושת הביטחון אחד עם השנייה במושבה הייתה גבוהה ושונה מהיום, כולם הכירו אחד את השנייה והיו משאירים את הדלתות של הבית פתוחות כל היום.

אפילו המשחקים השתנו: היום ילדים מתקשרים ומשחקים בעזרת הטלפון והטכנולוגיה, לעומת פעם שיצאו לשחק כולם ביחד במשחקים כמו: קלאס, גולות, חמישה מקלות. מבחינת חינוך, גם הכול היה אחרת ושונה: היה מורה אחד לכמה כיתות מחולקות ובכל כיתה היו מעט תלמידים, בכיתה אחת לומדים מול הלוח, בכיתה שנייה מהספרים, היו מלמדים אותם על סוגים של צמחים וציפורים, היו הרבה לימודים בחוץ ועל הסביבה – עד היום אני זוכר ומשתמש בידע שלי לזהות ציפורים. בתחום הבריאות למשל, היה רופא אחד לכל המושבה, במידה והיית צריך רופא הוא היה מגיע אליך עד לבית ונותן לך טיפול, לא היו קופות חולים וביטוחי בריאות בכלל. אפילו מצרכי מזון שנראים לנו כמשהו מובן מאליו – פעם לא היה מובן מאליו בכלל. הייתה תקופה במושבה שהמים היו רק שעה אחת בלבד ביום, הייתי ממלא את החביות וככה היו לנו מים במשך היום."

קישור אל ספרו של שבתאי גלאון בספריה הלאומית: "כפר תבור – מסחה: טייל בעברך" 

הזוית האישית

מאי המתעדת: שאלתי את מר שבתאי את השאלה שהכי עניניה אותי – איזו ילדות מיוחדת יותר לדעתו, של היום או מה שהיה פעם? שבתאי השיב בתגובה שאין לו תשובה חד משמעית, בכל תקופה הוא רואה את הצד החיובי והצד השלילי בה, הילדות היום היא מאוד מאפשרת ומתקדמת ולעומת זאת יש בה המון חסרונות, מכיוון שהילדים לא חווים טבע וחקלאות כמו שהוא חווה, וגם בילדות הישנה והטובה שלו היו חסרונות והיו קושי רב בשל העדר הטכנולוגיה שיש כיום.

בעיני החניכה והמתעדת, נהנינו מאוד מהמפגש עם מר שבתאי, הרגשנו ממר שבתאי את הרצון הרב לשתף ולספר ולהעביר הלאה את סיפור חייו ואת הילדות שלו. למדנו על תקופת ילדות מאוד שונה ומיוחדת משלנו, למדנו על התקופה בכפר תבור כשרק הוקמה, על ארץ ללא אוטובוסים וחיי חברה מדהימים בהם כולם מכירים את כולם וסומכים אחד על השנייה. בעינינו, כפר תבור הישנה מיוחדת מאוד מאוד ושונה לעומת היום, אבל כל שינוי הוא שינוי לטובה. כפר תבור התקדמה והתעצמה לישוב קהילתי נהדר. אנחנו מאחלת למר שבתאי ומשפחתו המון בריאות ואושר, שימשיך להיות אדם מקסים ונחמד מלא מרץ אהבה לסביבה ולכפר תבור.

בעיני מר שבתאי: הוא אוהב מאוד לשתף את הסיפור שלו, הוא אפילו כתב ספר אודות חייו שבכל הזדמנות כשמישהו ירצה הוא יהיה מוכן בשמחה רבה לשתף ולחלוק. מר שבתאי כבר סיפר להמון נערים וילדים צעירים את הסיפור שלו, ותמיד מוכן בשמחה לספר ולהעביר הלאה את היופי שבכפר תבור וכמה הוא אוהב את כפר תבור.