מאגר סיפורי מורשת

היום הראשון שלי במושב בני דרור

הסיפור שלנו מתחיל בפולין בעיר ורוצלב אחרי מלחמת העולם השנייה. נולדתי בשנת 1947, בתור ילד פולני רגיל שגדל בין הריסות עיר הולדתי השחלה להיבנות מחדש אחרי המלחמה הנוראה. עד שנת 1957 למדתי בבי"ס יסודי וסיימתי שלוש שנות לימוד.

בסוף חודש נובמבר 1957 בהיותי בן עשר עלינו לארץ ישראל עם אחי והוריי. נסענו ברכבות לאיטליה ומשם הפלגנו בספינת נוסעים יחד עם קבוצה גדולה של עולים ממרוקו. הרכב מיוחד עולים מפולין ומרוקו על אותה ספינה. בהגיענו לחיפה נתקבלנו ע"י ראש ממשלת ישראל, דוד בן גוריון. מחיפה הובילו אותנו במשאיות דרך פרדסים עמוסי תפוזים למוש כפר הס שבשרון. את הלילה הראשן עברתי לאור עששית נפט במחנה עולים לקול יללות תנים שהסתובבו בתוך המחנה. אבי החל לעבוד בחקלאות במושב כפר הס כדי לפרנס את המשפחה ואחרי מספר חודשים עברנו למושב בני דרור בו אנו חיים עד היום.

בהיותי ילד סקרן תמיד חיפשתי להיות מעורב בענפי המשק השונים החל ממשק החי חמורים, פרדות, סוסים, רפת ולולים, גידולי שדה שונים כמו ירקות, בוטנים, תפוחי אדמה, פרחים, פרדס ומטעים. אך מה שמשך אותי יותר מכל היה התחום הטכני עיסוק בבניה ויצירה במוסך ומסגריית המושב וטיפול בטרקטורים וקומביינים ושאר מכונות חקלאיות.

בסיימי ביה"ס היסודי התחלתי ללמוד בבי"ס תיכון מקצועי אורט במגמת מכונות חקלאיות (אגרו-מכניקה) עם סיום הלימודים התגייסתי לצ.ה.ל ובמהלך שרותי בצבא הייתי מכונאי טנקים ומאוחר יותר קצין חימוש בהנדסה קרבית וחיל השריון. בתום שרותי בצבא חזרתי למושב בני דרור כדי להמשיך את הדרך בההחלו הורי בהתיישבות ובנייה. התקבלתי כחבר אגודה במושב ועסקתי יחד עם שאר החברים בהקמה ובניית המושב, בנינו רפתות, לולים, מתבנים, חממות לפרחים ומשתלות פרחים ועצים.

עם הזמן הקמתי משפחה משלי ונולדו לי שלושה ילדים ענבר, יניב וברק ז"ל. מהם יש לי ארבעה נכדות ונכד. ילדיי גדלו במושב באווירה של חיים בטבע ומעורבות בעשיה חקלאית וחברתית משולבת עם פעילות בתנועת הנוער העובד וחוגי העשרה שונים, ימאות, ידיעת הארץ, ספורט, מוזיקה ועוד.

היום אני סבא גאה רווה נחת ממשפחתי מתחילת הסיפור הזה עברו 75 שנים והוא עדיין נמשך בתקווה לעתיד טוב.

 סבא בצעירותו במושב

הזוית האישית

אלה: מאוד נהניתי לעבוד עם סבא. יצא לי להכיר עוד את ההיסטוריה שלו.

סבא זאב: מרגש להיות מעורב בקשר עם הנכדים ולהעלות את העבר לסדר היום, על מנת להשאיר סימן, בתקווה שיזכר על ידי דור ההמשך. ועל העבודה המסורה של צוות תוכנית הקשר רב-דורי, שעמל על הצלחת הפרויקט.