מאגר סיפורי מורשת

זכרון ילדות מבית הספר – החמור שלי

בבית ספר יסודי היה לי כלי תחבורה לבית הספר בדמות חמור. כל בוקר הייתי רוכב עליו, קושר אותו לגדר בית הספר ובסיום הלימודים הייתי רוכב חזרה הביתה.

יום אחד הוא התנהג כמו חמור והתעקש לא להיקשר לגדר ונער בקול גדול, אז הובלתי אותו במעלה המדרגות לקומה שלישית, שם הייתה הכיתה שלי והכנסתי אותו לכיתה. המורה שלי שלא ידע מכל העניין נכנס לכיתה וראה את החמור והתעלף ונזקק לאמבולנס שיבוא ויטפל בו, כמובן שהיה רעש רב ומהומה וסולקתי מבית הספר. חזרתי הביתה ואבא שלי כעס עליי ואמר לי לסלק את החמור, כמובן שלא הסכמתי, ירדתי למחסן ששם היה החמור וישנתי איתו שם בלילה.

 סבא בגיל 13 רוכב על סוסו

זכרונות ממלחמת ששת הימים

כמה חודשים לפני מלחמת ששת הימים שירתתי בגולני בגדוד 13 כסמל מחלקה היינו מוצבים לאורך הגבול עם סוריה והיה מתח בין הבצא שלנו לבין הצבא הסורי שהיה מעלינו ברמת הגולן. מדי יום היו יריות בינינו לבין הסורים הייתה הנחייה למשוך אש מהם כדי שנוכל לתת להם מנת אש חזקה מאוד, לשם כך המג"ד ביקש מתנדב שיסע לאורך הגבול עם ג'יפ צבאי פתוח על מנת שהסורים יפתחו באש ואז נוכל להחזיר להם, כתמורה למתנדב הבטיח המג"ד חופשה של 3 ימים למתנדב, רק אם יצא חי.

היה שקט ודממה, אף אחד לא התנדב כי זה היה מסוכן. בסוף אני התנדבתי ועליתי על הג'יפ, כולם נפרדו ממני. התחלתי לנסוע מתחת למוצב הסורי בשם דרדלה, נפתחה עליי אש תופת אבל נסעתי במהירות עצומה בדרך לא סלולה וישרה, הג'יפ נפגע מהאש אבל לי לא קרה כלום. ולפתע החלה מהלומת אש אדירה מצידנו כולל מטוסים על המוצב הזה ולמעשה המוצב חוסל כליל! בסיום הנסיעה הזאת זכיתי למחיאות כפיים ואז פניתי למג"ד וביקשתי את החופשה שמגיעה לי (באותה תקופה היינו יוצאים לחופש בפעם בחודשיים) המג"ד עמד בהבטחתו ויצאתי לחופש.

שובבות נעורים

בגיל 15 אני וחבריי היינו חבורה של נערים שובבים, התחביב שלנו היה אופנועים בלי רשיון קצת סחבנו אופנועים קצת הרכבנו אופנועים מכל מיני חלקים שמצאנו והיינו רוכבים עליהם בשכונה, (נווה שאנן – חיפה) היינו צריכים גם דלק בשביל לרכב על האופנועים ולשם כך היינו מתגנבים לחניון האוטובוסים בשכונה שלנו והיינו שואבים דלק מהמיכל של האוטובוס.

פעם אחת עשו לנו מארב ולכדו אותנו שוטרים. הובלנו אחר כבוד לתחנת המשטרה בעיר חיפה ומי שחקר אותנו היה לא אחר מאשר אבי ששירת במשטרה. בתום החקירה שיחרר את כל החבורה מלבדי אבי הכניס אותי למעצר למשך כל הלילה ולמחרת שיחררו אותי, זה היה לקח חינוכי גדול מאוד בשבילי!

ההכרות עם סבתא גילי

את סבתא גילי הכרתי בצבא שנינו שירתנו בגולני היא הייתה פקידת הפלוגה. נודע לנו ששנינו גרים בחיפה, היא בקריית אליעזר ואני בנווה שאנן והסתבר לי שהיא גרה צמוד לאצטדיון הכדורגל.

אני שהייתי אוהד של קבוצת הכדורגל מכבי – חיפה הייתי מגיע עם האופנוע שלי כל שבת ומחנה את האופנוע מתחת למרפסת שלה. היא טענה שהיא ראתה אותי כל שבת (לפני שהכרנו). התחלנו לצאת והפכנו לזוג. אני זוכר את הפעם הראשונה שבאתי לבית הוריה והייתי תחת חקירה של ההורים שלה: כגון מה תעשה אחרי הצבא? מה המקצוע שלך? ומה תעשה שלא עשית בגרות? אני הבטחתי להם שבסיום הצבא אני אעשה בגרות ואלמד באוניברסיטה. על סמך זה הם הרשו לה לצאת איתי כמובן שמילאתי את הבטחתי. השלמתי את הבגרות, למדתי באוניברסיטה והתחתנתי איתה. בגיל 24 ענבר (ששינתה את שמה לאקילה) אמה של מיי נולדה, בגיל 50 החלטנו להתגרש.

הזוית האישית

סבא בני גולן מספר את סיפוריו לנכדתו מיי גולן.