מאגר סיפורי מורשת

שמי מיקה פרישר, אני משתתפת בתוכנית הקשר הרב דורי ותיעדתי את סיפורו של סבי, בן ציון קוגן.

שמו המלא של סבי הוא בן ציון קוגן. השם הפרטי ניתן לו על שם סבא שלו מצד אבא. הוא לא יודע למה קראו לסבא שלו כך ולא הייתה לו אפשרות לשאול אותו, כי הוא נספה בשואה, טרם לידתו של סבא. שם המשפחה נקרא כך על שייכותם לשושלת הכהנים, ברוסית במקום אות ה' מבטאים אות ג' וכך כהן הפך לקוגן.

המשפחה של סבא בנצי

לאבא שלו קראו יעקב והוא נולד במולדובה בעיר "בנדרי". ההורים שלו נספו בשואה ובמהלך מלחמת העולם השנייה הוא ברח לקזחסטן. לאחר המלחמה הוא לא חזר לעיר מולדתו אלא הגיע לעיר ריגה שבלטביה. לאימא שלו קראו לאה היא נולדה בלטביה בעיר "דאוגבפילס". אימא שלה נפטרה כאשר היא הייתה עוד קטנה ואבא שלה התחתן פעם נוספת.

בגיל 16 היא עזבה את הבית ועברה לעיר ריגה שם היא התחתנה. כשפרצה מלחמת העולם ה-2, בעלה גויס לצבא האדום ונהרג במלחמה. במהלך המלחמה לאה הועברה לסיביר ואחרי מלחמה חזרה לעיר ריגה. בשנת 1950, לאה הכירה את יעקב והם התחתנו בריגה. לסבא בנצי יש אח בכור ויחיד שקוראים לו מיכאל והוא גדול מסבא בנצי בשמונה שנים, כיום הוא גר בחדרה ויש לו ארבעה ילדים.

אבא של סבא שלו, יעקב, היה צלם ועבד בסטודיו לצילום, בתקופה ההיא אנשים לא הצטלמו עם טלפון נייד אלא היו הולכים להצטלם בסטודיו לצילום מקצועי. הוא גם היה מצלם באירועים במיוחד בחתונות. אימא שלו, לאה, הייתה תופרת פרוות ועבדה במפעל למעילי פרווה אך לאחר שגילתה שיש לה אסטמה הפסיקה לעבוד והייתה עקרת בית. אח שלו, מיכאל, במקצועו מסגר ועבד בבתי חרושת.

החלום המשפחתי שלהם

ההורים של סבא נולדו במדינות חופשיות שנכבשו על ידי רוסיה בשנת 1940, בזמן הזה שניהם היו כבר בוגרים והספיקו לקבל חינוך יהודי בבית, כך שחלום שלהם היה להגיע למדינה יהודית. הם הגשימו את החלום. בשנת 1972 עלו לישראל יחד עם סבא שלי בנצי, אחיו מיכאל עלה לארץ ישראל שנה קודם לכן.

שנות הילדות עד גיל הצבא

סבא שלי נולד בשנת 1953 במשפחה ממעמד הפועלים. מגיל שלוש סבא שלי הלך לגן ילדים ומה שזכור לו שמאוד שהוא סבל מדלקות באוזניים והיה אצל  הרבה רופאים שיבדקו לו את האוזניים. בחודשי הקיץ גן הילדים היה לוקח את כל הילדים לבית נופש ליד הים והילדים הקטנים ראו את ההורים שלהם רק בסופי שבוע וזה זיכרון טראומטי משנים האלה.

מגיל שבע סבא שלי הלך לבית ספר וזכור לו שהיה הולך מהבית שלו עד לבית הספר לבד וזו הייתה דרך ארוכה לבית הספר מהבית שלו. בשנים אלה המשפחה עברה לדירה חדשה במרכז העיר, אך הם חלקו את הדירה עם עוד חמש משפחות אחרות. לחיים בדירה כזו היה הוואי מיוחד של מטבח משותף שכולם מצטופפים שם, המתנה בתור לכניסה לשירותים, אך יחד עם זאת שמחות משותפות עם השכנים ועזרה הדדית. סבא שלי בילה הרבה בחודשי הקיץ על שפת הים הבלטי ובחודשי החורף בגלישה על שלג ביערות והחלקה על הקרח.

אחרי מלחמת ששת הימים בשנת 1967 התחילה אצל סבא שלי להעלות מודעות לאומית וגם הגאווה של השייכות לעם היהודי וגם בבית שררה אוירה יהודית. בשנות התיכון בזמן שלמד באוניברסיטה בריגה, סבא היה נפגש עם חברים ציונים וגם היה הולך איתם לבית הכנסת בחגים למרות הסיכון במעשה זה במשטר קומוניסטי. טבעי הדבר שבהזדמנות הראשונה המשפחה החליטה לעלות ארצה בשנת 1972.

העלייה ארצה

המשפחה עלתה לארץ לעיר חדרה. בהתחלה לא הייתה להם דירה משלהם והם גרו אצל מיכאל האח הגדול של סבא. בהמשך, הם קיבלו דירה בטירת כרמל וגרו שם כמה שנים ואז עברו להתגורר בקריית חיים ליד הים. יומיים לאחר העלייה ארצה סבא התחיל ללמוד עברית באולפן בקיבוץ גן שמואל ובהמשך באולפן לסטודנטים בנתניה וכעבור שלושה חודשים של לימודי עברית התחיל ללמוד בטכניון הנדסת מכונות. הלימודים היו תובעניים וקשים במיוחד על רקע של קושי בשפה אך למרות הקושי הצליח לסיים את לימודיו בטכניון בחיפה והתגייס לצבא כעתודאי ואחרי קורס קצינים שרת בחיל חימוש כמהנדס.

 סבא בתקופת השירות הצבאי

במהלך השירות הצבאי בשנת 1978 פגש את אחת והיחידה סבתא רוזה ואחרי שנה הם התחתנו – התמונה מיום הנישואים

לאחר שירות קבע התחיל לעבוד בתחנת הכוח בחדרה בהקמת תחנת הכוח החדשה ונשאר לעבוד בצוות המפעיל את התחנה. סבא עבד בתחנת הכוח 40 שנה ופרש לגמלאות בשנת 2020 לא לפני שהגשים את חלומו וקודם לתפקיד של מנהל התחנה.

במשך שנות העבודה נולדו להם שתי בנות. בשנת 1981 נולדה הבת הבכורה, דנה (אימא שלי) וכעבור שלוש שנים נולדה יעל אחותה הקטנה.

במהלך חייו חווה סבא שירות מילואים בלבנון, אובדן של הוריו בטרם עת אך גם הרבה רגעים משמחים.

הוא גידל בנות מוצלחות, ליווה אותן לחופה ושמח בשמחתן בהולדת נכדיו. לבתו הבכורה דנה (אימא שלי) נולדו שתי בנות, אני הבכורה, ואחותי הקטנה עומר. ליעל בתו הקטנה נולדו גם שני ילדים: ניצן הבכורה ואחיה הקטן חגי.

סבא וסבתא אוהבים לטייל המון בארץ ובחו"ל. הם רכשו חברים טובים ועכשיו הם בפנסיה ונהנים מהחיים בדירה מרווחת עם נוף לים בנתניה.

אז לסיכום אפשר להגיד שסבא הצליח בחיים וברור שבדרך צריך לדעת להתגבר על הקשיים, לעמוד באתגרים ותמיד לזכור את המשפחה, את ההיסטוריה המשפחתית ולקחים מהעבר. לכן התכנית הזו מאוד חשובה בעיניו.

 סבא וסבתא עם הנכדות

סרט בו סבא בנצי מעביר למיקה ולכל נכדיו את המסרים שלו

הזוית האישית

סבא בנצי: התוכנית חשובה ומחזקת את הקשר בין הסבים לנכדים ומאפשרת להם הצצה לחיים שעברו עליהם. חשוב לי שמיקה תדע שבשביל להצליח לפעמים צריך לעבור דרך ושלפעמים מאתגר ולא פשוט, אבל אם חולמים ומשקיעים אז מצליחים להגיע רחוק.