מאגר סיפורי מורשת

שמי נאוה סלומון, נולדתי בחיפה, בשנת 1956.

אבא שלי רחמים בהלול היה קצין בצבא קבע בחיל הים, הוא היה ממקימי החייל. אמא שלי לינדה בהלול הייתה עקרת בית. כשנולדתי, אחי הבכור חיים היה בן ארבע. שנתיים וחצי לאחר שנולדתי, נולדה אחותי נירה, ושמונה וחצי שנים לאחר שנולדתי, נולדה אחותי דלית.

כשנולדתי משפחתי גרה בקרית אליעזר, לאחר שנתיים וחצי עברנו לשכונת בת גלים, וגרנו ברחוב נהלל 3, קרוב לים.

למדתי בבית הספר היסודי בת גלים, מכתה א' עד כתה ח'. לאחר מכן בתיכון עירוני א' בקרית אליעזר.

בילדותי בילינו זמן רב במשחקים בשכונה (בחצר או ברחוב), שיחקנו מחניים, תופסת, קפיצה בחבל, גומי, קלס, שוטרים וגנבים, שבע אבנים ועוד… כמו כן בימים החמים הלכנו להתרחץ בים.

הייתי ספורטאית טובה, וגם שחקתי כדורגל. הייתי הבת היחידה ששיחקה עם הבנים, ונחשבתי לשחקנית טובה. לכן היו בוחרים בי בין הראשונים. בצבא שירתי בחיל האוויר רק מספר חודשים, והשתחררתי כיוון שהתחתנתי.

חוויה מיוחדת שזכורה לי במיוחד היא שאחי ואני התחתנו באותו היום, החופה שלי הייתה בשעה 16:00 אצל ההורים שלי בבית. החופה של אחי הייתה בשעה 19:00 באולמי בת גל, שם נערכה המסיבה המשותפת שלנו עם כל האורחים.

הסיבה שהחופות לא נערכו באותה השעה, הייתה  שלפי היהדות לא מחתנים אח ואחות, באותו היום. היום ביהדות מתחיל לאחר השקיעה, אז 16:00 נחשב יום אחד  והשעה 19:00 נחשבת כבר ליום הבא. זה היה בחנוכה וחיתן אותנו רב צבאי של חיל הים, קבלנו ממנו במתנה חנוכייה לחתונה.

תחביבים ודברים שאני אוהבת לעשות הם, ספורט, בעיקר התעמלות ושחיה, קריאה, ציור, פתרון חידות חשבוניות אתגר ותשבצים, בישול ואפיה, ולבלות עם הנכדים בטיולים בארץ ובחו"ל. כיום אני בפנסיה, ולכן יש לי זמן לכל העיסוקים האלו.

סרטון: שרינה וריבי בנות המצווה

הסיפור שבחרתי עוסק בסרטון של בת המצווה של שתי חברות של סבתא.

הסרטון צולם לפני 53 שנים ב 04/1968. הוא צולם בטיול בארץ ישראל בישובים : חניתה, עכו, חיפה.  זה היה טיול בנות מצווה של שתי ילדות מהכיתה של סבתא שלי, גם היא הייתה בטיול. אפשר לראות לפי הסרטון שהטיול היה בטבע. ניתן ללמוד על התקופה הזו שלמרות שהפעילויות היו ממש פשוטות (לעומת היום)  הילדים נהנו מאוד. בתקופה הזו החיים היו פשוטים, אנשים לא היו עשירים. חלק מהאנשים עדיין גרו במעברות (בצריפים או בפחונים), בקצה שכונת בת גלים שסבתא שלי גרה בה, הייתה מעברה וחלק מהילדים שלמדו אתה גרו במעברה. לרוב האנשים לא היו מכוניות, נסיעה באוטובוס הייתה דבר מיוחד , לכן טיול בת המצווה באוטובוס היה אטרקציה . זה היה טיול בנות מצווה של שתי ילדות מהכיתה של סבתא שלי. כל הילדים מהכיתה שלה היו בטיול. הם נסעו באוטובוס, שיחקו, שרו, ישבו ביער , השתתפו בחידון, אכלו וטילו בטבע. רואים שהם נהנו והיו מאוד שמחים.

את הסרטון צילם אבא של אחת הבנות שחגגה בת מצווה הייתה לו מסרטה, זה היה מכשיר מאד נדיר בתקופה ההיא, הילדים ידעו שמצלמים אותם וזה היה מזכרת מבת המצווה.

היו ילדים שלבשו מכנס קצר, חלק לבשו מכנס ארוך,  חלק מהבנות לבשו חצאיות, חלק לבשו אפודות, והרבה ילדים הגיעו לבושים בחולצות לבנות, כי חולצה לבנה נחשבה לבגד חגיגי לאירועים מיוחדים. חלק מהבנות הגיעו עם סרט בשיער, כי זה היה באופנה באותה תקופה. הכובע שהיה באופנה באותה תקופה היה כובע טמבל ולא כובע מצחייה. לפני שצילמו את הסרטון הילדים הגיעו לטיול, והביאו מתנות. בסוף האירוע הילדים הלכו הביתה.

סבתא שלי בחרה להראות לי את הסרטון הזה כי הוא מראה אותה בדיוק כמו שהיא, בצורה חיה שהיא ממש בגיל שלי בכתה ו'. יש לסבתא שלי קצת תמונות מהילדות שלה, אבל הסרטון הזה הכי מיוחד, ומראה אותה ממש כמו במציאות. אמנם זה סרטון בלי קול ולא שומעים שהיא מדברת, אבל רואים שהיא עונה תשובה בחידון. אני נהניתי לשמוע את הסיפור של סבתא שלי, ולראות את הסרטון ואותה כשהייתה בגילי.

הזוית האישית

המתעד שי: אני עכשיו יודע יותר פרטים על סבתא שלי, ועל סיפור חייה. דרך הסיפור למדתי מה היה פעם, אני מאחל לסבתא שלי הרבה בריאות, שמחה אושר ושתישאר ספורטיבית תמיד.

המספרת סבתא נאוה: מאוד נהניתי לעבוד עם שי, הוא היה אחראי, יוזם מתעניין. היה חשוב לו לעשות את החלק שלו לבד, הוא ילד חרוץ ואני מאחלת לו שכל הלמידה שלו בעתיד, תתרחש בהתלהבות ועניין ובהשקעה, כמו שהיה בעבודה הזאת.