מאגר סיפורי מורשת

אנו, אריאל קורסיה ויהונתן לוי, תלמידי כיתה י'4 בבית הספר תיכון קציר ברחובות, מתעדים את סיפורה של חנה סילשי. חנה סילשי בחרה לספר לנו את סיפורו של דודה – מייקל גליץ.

וכך מספרת חנה:

אתם עומדים לקרוא על אדם יהודי, נדודיו ותלאותיו של יהודי צעיר אחד מיני רבבות יהודים שגנב את הגבול לרוסיה על מנת להלחם בצורר הנאצי. שמו של הצעיר, היה מייקל גליץ.

תולדות מייקל גליץ

במלחמת העולם הראשונה, לייזר גליץ אביו של מייקל, התגייס לצבא הפרשים.

ללייזר הייתה מתפרה, אחד הגדולות באזור, בה עבדו מספר שוליות חייטים שהכינו בגדים לאליטה של העיר ולאנשי צבא. כשלייזר הלך לצבא מצאה חנה, אשתו, את עצמה לבד עם שלושת הילדים חסרת כל ונאלצה לעבוד בכל עבודה בכדי לפרנס את עצמה וילדיה.

כשחזר לייזר מהמלחמה פתח שוב את המתפרה. בינואר 1919 נולד מייקל גליץ, בן הזקונים של המשפחה. כך מנתה המשפחה אב, אם וארבעה אחים. בריאותה של חנה, הלכה והתדרדרה ולאחר זמן היא נפטרה. לייזר נישא מחדש, עקב כך עזבו כל האחים מלבד מייקל. מייקל שכר דירה באותו רחוב, יחזקאל ויצחק, האחים, כעסו מאוד על הנישואים החדשים ועזבו את העיר, ללבוב.

כל המשפחה חוץ ממייקל ומיצחק נספו בשואה.

המסע

השנה היא 1941, מלחמת העולם השנייה, העולם מתהפך על יוצריו, מיליוני אנשים נטבחים במחנות העבודה, ההשמדה או בשדה הקרב. בדרכם להרי אורל, במסגרת הצבא האדום ששינה טקטיקה לאחר פלישת הגרמנים לאזור, נלקח נשקם של חיילי הפלוגה והם נשלחו לעבודות כרייה ובניית ביצורים.

מייקל גליץ וחברו שניידרמן, החליטו כי נמאס להם מעבודות הכרייה שהיו בניגוד לציפיותיהם מהשירות הצבאי, ואכן בהגיעם ליעד, ערקו. מעשה העריקה מהצבא הוא מאוד מסוכן ומרתיע. למרות כל הפחדים והאימה שעוררו המחשבות, הם ערקו.

מייקל במדי הצבא האדום לפני בריחתו 

מייקל גליץ לאחר בריחתו מהצבא הרוסי (1942)

לאחר מספר ימים של הסתתרות אי שם, קרסנובודסק (טורקמנבאשי כיום), עיר נמל על שפת הים הכספי, נראה היה כי הצליחו לחמוק מהצ'קה.

צֶ'קַה – הוועדה המיוחדת הכלל-רוסית למאבק במתנגדי המהפכה ובחבלה הייתה משטרה חשאית בחסות הצבא האדום והיא "טיפלה" בכל המתנגדים לשלטון ובחיילים וקצינים שערקו מצבאה או לחלופין בחיילים שלא היו "להוטים מספיק" מתפקידם הצבאי. עד היום מכונים עובדי שירותי הביטחון הרוסים בשם "צ'קיסטים" אשר מעוררים פחד ואימה.

רב החובל שעגן בנמל בים הכספי, ראה את שני העריקים מייקל וחברו הגוועים מרעב ולקח אותם תחת חסותו, תמורת עבודה כמלחים. רב החובל ומלחיו הפליגו במזרח התיכון, הגיעו אפילו לישראל (פלשתינה בימים הללו), כשהגיעו לעיר חוף בפרס (כיום איראן) נתקלו בצבא אנדרס שפעל ככוח כיבוש באזור והחליטו להתגייס לצבא וכך לממש את רצונם האמיתי כשערקו מהצבא האדום, להילחם נגד מדינות הציר.

צבא אנדרס

ולדיסלב אנדרס היה גנרל פולני במלחמת העולם השנייה. הוא נתפס בידי הסובייטים ונכלא בכלא הידוע לשמצה לוביאנקה. לאחר פלישת גרמניה בשנת 1941 לברית המועצות על פי הסכם שיקורסקי-מייסקי נקבע שיוקם צבא פולני על אדמת רוסיה שיהיה כפוף לפיקוד העליון הסובייטי, אנדרס שחורר מכלאו והקים את הצבא הנ"ל, שמאוחר יותר כונה "צבא אנדרס". הוא כלל בתוכו חיילים פולנים בעלי דתות שונות ששוחררו ממאסרם במחנות הכפיה בסיביר, קזחסטן, ואזורים אחרים.

בזכות אירועים שקרו באותה תקופה, אופשר לצבא אנדרס לעבור ולשהות בפרס, שם אימן את צבאו ומאוחר יותר גם נועד להילחם בחזית איטליה בחסות המלחמה.

לאחר הפלגה עקיפה עקב סירוב מדינות לאפשר מעבר בשטחן, הגיע צבא אנדרס לאיטליה בפברואר 1944 וזכה לניצחון גדול בו כבש הצבא את מנזר מונטה קאסינו ושיחרר גם את הערים אנקונה ובולוניה בקרבות שלאחר מכן.  בצבא אנדרס היו כ15% יהודים, רובם חיפשו דרך מילוט ממחנות הכפייה בברית המועצות, ודמות יהודית מוכרת הייתה מנחם בגין שלחם בצבא אנדרס ובזמן חופשה שקיבל התמנה למפקד אצ"ל אך חזר לסיים את שירותו בצבא הנ"ל וכשסיים חזר לתפקיד הבכיר באצ"ל. בנוסף לזה בצבא היו גילויי אנטישמיות רבים כלפיי היהודים ונאסר "דגל יהודי בשורות הצבא הפולני", אך פורסמה פקודה בשנת 1942 בידיי אנדרס על איסור האנטישמיות צבאו דבר שעזר ליהודים באותה העת.

מייקל ושניירמן

הצבא שהורכב בעיקרו מאזרחים וחיילים פליטים או עריקים כמו מייקל ושניידרמן, היה צריך לעבור אימון וגיבוש של מספר חודשים בפרס על מנת להכין אותם למלחמה הקשה שחיכתה להם, החזית האיטלקית, שם היו אמורים לסייע לבעלות הברית לכבוש את מונטה קאסינו. ניתן לדוגמה הקרב על מונטה קאסינו שהיה חשוב במיוחד. בכדי לכבוש את רומא היה על מדינות הברית לכבוש קודם את מונטה קאסינו שהייתה נקודת מפתח באזור.

לאחר ארבע קרבות בהם נהרגו עשרות אלפי אנשים משני הצדדים, בקרב הרביעי, בו השתתף צבא אנדרס ומייקל גליץ, הצליחו סוף סוף לכבוש את המנזר והשיגו שליטה על האזור כולו. מלבד הקרב על מונטה קאסינו השתתף צבא אנדרס בקרבות נוספים באיטליה, טיהור עמק נהר פו ושחרור הערים אנקונה ובולוניה, גם בקרבות אלה מייקל גליץ לקח חלק.

מייקל בבולוניה שבאיטליה (1945)           

סוף סוף הוא השיג את מטרתו ונתן את כל כולו למלחמת העולם השנייה. בשנת 1947 צבא אנדרס התפרק ואיתו מסעו של מייקל הגיע לסופו.

מייקל בשנת 1947 

הוא נחת בחוף וולס הדרומית באנגליה ומצא שם את אהובתו ואשת ילדיו לעתיד, רוזיה פליישר. היא עבדה במסעדת אחיה, איך הם הכירו והתאהבו אינו ידוע לנו ותישאר חידה לעד.בהמשך עברו למנצ'סטר להתגורר יחדיו ולאחר שנתיים עברו ללונדון שם  נולד בכורם לורנס, לאחר מספר שנים נולדה מלינדה.

מייקל עם רוזיה פליישר ביום נישואיהם (1951)

מייקל ורוזיה בלונדון (1950)

מייקל גליץ נפטר בתאריך, 2010.3.10 הוא היה דודה של חנה סילשי ומכיוון שהתעקשה לתעד את חייו מייקל שלח אליה, מלונדון, מכתב בפולנית של מסעו הנועז, בזכות התעקשותה של חנה, זכינו לשמר את סיפורו גם שנים לאחר פטירתו…

התלמידים המתעדים

הסיפור של מייקל מעורר השראה: למרות הידיעה שהיה תחת סכנת חיים המשיך הדוד להילחם למען החופש שלו ולמען הלחימה בצורר הנאצי. ההתנגדות לכפייה שלטונית תוך סיכון חייו ודבקות במטרה של מייקל נתנו לו את היכולת להגיע למטרות שלו כפי שרצה.

הנדודים מאוד מאפיינים את העם היהודי, בריחתו של מייקל לא הייתה במטרה כלכלית להיטיב את מצבו אלא בריחה מכבלים במטרה למציאת חופש ולהילחם בצורר הנאצי.

הזוית האישית

יהונתן: הרגשתי שאני מבין את נושא השואה בצורה קצת שונה לא בתור היהודים אשר נמצאים בגטאות אלא בתור היהודים אשר נלחמים ורוצים להשיג לעצמם עצמאות.

אריאל: הפרויקט היה לי ממש חוויתי נהניתי להקשיב לסיפורים של חנה ולגלות שהיו יהודים לא מעט שלחמו נגד מדינות הציר ובאמת הצליחו לשנות דברים כפי שרצו בנוסף לזה גם למדתי על ההיסטוריה והתקופה לדוגמה מה ההשלכות של עריקה ועד כמה היה אמיצים היו מייקל ושניידרמן שערקו למרות כל הפחדים, זה לחוות את מלחמת העולם השנייה ואת השואה מזווית אחרת, כי אומנם כל משפחתו מלבד אחיו יצחק נספו בשואה הוא עדיין הצליח לעשות את מה שרצה ובסוף גם להקים משפחה מקסימה שתמשיך אותו ואת סיפורו.