מאגר סיפורי מורשת

קוראים לי רחל מזרחי, נולדתי למשפחת ולר בשנת 1963 בניו הייבן קונטיקט שבארצות הברית.

הורי נולדו גם הם בארצות הברית. סבא וסבתא שלי הגיעו לשם מארצות אירופה ממש לפני השואה. הורי למדו בארצות הברית ולאחר נישואיהם עברו להתגורר בברוקלין שבעיר ניו יורק.  שם נולדתי.

לאחר קום המדינה הורי רצו מאוד לעלות לארץ ישראל. וכך בשנת 1966 הם עלו ארצה עם שלושה ילדים קטנים.  את העלייה עשינו בהפלגה שנמשכה עשרה ימים באוניה גדולה.

הורי הגיעו לקריית אונו, מכיוון שהעיר היתה קרובה לאוניברסיטת בר אילן, שם אבי עבד.  הבית הראשון שלנו בקרית אונו היה בשכונה של תימנים. נוצר מצב שבו נפגשו שתי תרבויות שונות, והאנשים למדו להסתדר זה עם זה ולחיות זה לצד זה. לנו היו הרבה משחקים וספרים שהבאנו מארצות הברית, דבר שלא היה נפוץ בשכונה בה גרנו. בבית היו לנו מכשירי חשמל שונים, שהורי הביאו איתם מארצות הברית: מכונת כביסה, מייבש כביסה וטלוויזיה.  כל אלה היו נדירים בבתים בארץ בשנים האלה.  את הטלוויזיה שמו הורי בתוך הארון וסגרו אותה. למה? כי עדיין לא היו שידורי טלוויזיה בארץ.

שנה לאחר שעלינו ארצה פרצה מלחמת ששת הימים. אני לא זוכרת ממנה הרבה, אבל זוכרת שהיינו מפוחדים ממש.

הורי שלחו אותי ללמוד בבית הספר הממלכתי דתי שילה שהיה בעיר, לאחר מכן עברתי לאולפנת צפירה במושב צפירה, וכשלא רציתי להמשיך ללמוד שם, העבירו אותי לתיכון בבני ברק. לאורך השנים הייתי פעילה בתנועת הנוער בני עקיבא בעיר. גם אחי ואחותי היו פעילים, ועזרו להקים את הסניף ואף הדריכו בו.

לאחר התיכון התגייסתי לנח"ל. עברנו טירונות קשה ולא נחמדה במחנה 80. לאחר מכן יצאנו לשירות.  השירות כלל שהייה גם בקיבוצים. השירות בנח"ל היה מאוד מהנה.  שהינו תקופה בקיבוצים: טירת צבי  ולביא שבצפון.  כל הבנות הופנו לטפל בילדים בבית התינוקות ובבית הילדים, הבנים עבדו ברפת ובשדות.  ההווי של הנח"ל הוא מיוחד וכיפי.

לאחר מכן הועברנו להיאחזות בגלבוע שנקראה מלכישוע.  אחרי שעזבנו את האיזור הקימו במקום את קיבוץ מירב.

את בעלי גדעון הכרתי בנח"ל. התחתנתי בשנת 1989, ונולדו לנו ארבעה ילדים. את ביתנו הקמנו ביוקנעם ואנחנו גרים פה שלושים ושלוש שנים.  הילדים גדלו ושלושה מהם נשואים, ויש לנו כיום שמונה נכדים. חלקם גרים קרוב אלינו ביוקנעם וחלקם גרים באלקנה שבשומרון.

כיום אני עובדת בבית ספר "הדסים" כתומכת הוראה ונהנית מאוד מהעבודה ומבית הספר.

המסר שלי לדור הצעיר שילכו אחרי החלומות שלהם וישאפו תמיד גבוה.

הזווית האישית

רחל:  נהנתי מאוד להשתתף בתוכנית עם לירון ושוהם, ואני גאה בהם על הסקרנות וההקשבה.