מאגר סיפורי מורשת

שמי הגר צחר, אני משתתפת השנה בתכנית הקשר הרב דורי יחד עם נכדי עמית, יחד אנו מעלים סיפור מחיי אל מאגר המורשת של התכנית.

מעבר לאמריקה

עד גיל חמש גרתי בקיבוץ סאסא. כשהייתי בת חמש וחצי משפחתי עברה לגור בלוס אנג'לס עם ההורים של אימא שלי. אימא שלי נולדה באמריקה ואבא שלי נולד בקנדה, הם עלו לישראל להקים קיבוץ חדש במדינת ישראל. גדלתי באמריקה עד גיל שש עשרה וחצי. למדתי מכיתה א' עד כיתה י"א בארה"ב. שכחתי את כל העברית ודיברתי רק אנגלית, כך שאנגלית הפכה להיות שפת אם שלי.

חזרנו לישראל

משפחתי חזרה לישראל  (ההורים, אני,אח שלי ואחותי). כולנו היינו צריכים ללמוד עברית (חוץ מההורים). כשגדלתי באמריקה הייתי לגמרי אמריקאית, חוץ מכך שהשם שלי היה שם עברי ולא שם אנגלי. תמיד שאלו אותי 'מה זה השם המוזר הזה?', והייתי צריכה לספר את כל הסיפור, אז הייתי אמריקאית אבל לא בדיוק. כמובן שהייתי יהודיה וגם זה היה יוצא דופן. רוב חבריי בביה"ס היו נוצרים וחגגו את הכריסמס. משפחתי הלכה לבית כנסת ובגיל 13 עליתי לתורה, כי בבית כנסת שהייתי בו בנות עלו לתורה. התחלתי בגיל 14 ללכת לתנועת נוער ציוני ששמה השומר הצעיר.

הפרחים

כשהגעתי לאלון הגליל בשנת 1980, עם הקמת היישוב, התחלתי לגדל כלניות. זאת הייתה העבודה ממנה התפרנסתי. החנות קיימת בחצר ליד ביתו של עמית שגר בשכנות איתי ועד היום החנות קיימת וקוראים לה "חצרצחר". החנות מיוחדת כי באים אליה מתי שרוצים, בוחרים פרחים, ומשלמים לבד לתוך קופסה מעץ שמשמשת לאותה המטרה כבר 50 שנה.

שירות צבעי

התגייסתי לצבא בגיל 18. כבר ידעתי עברית אבל כמו עולה חדשה. שירתי בחיל האוויר והייתי בטייסת הליקופטרים בתל נוף. כבר הייתי ישראלית לגמרי, כמעט. בסוף הצבא הייתה מלחמת יום כיפור, ואז כבר נעשתי ישראלית לגמרי.

סיפור על חפץ יקר ללבי 

החפץ שהבאתי הוא מזמרה. מזמרה הוא החפץ שאני הכי משתמשת בו ואוהבת לעשות בו שימוש בגלל שאני כל הזמן מתעסקת  בצמחים ובפרחים. אז, איך אני אחתוך ואקטוף אותם? השדה שלי נמצא מאחורי הבית של עמית, בכל יום כשעמית קם לביה"ס הוא כבר רואה אותי קוטפת פרחים. כל פעם שהמזמרה אובדת/נשברת/נהרסת/נלקחת, אני קונה חדשה.

המזמרה שלי

הזוית האישית

עמית הנכד המתעד: היה ממש מרתק להכין את התיעוד עם סבתא. למדתי הרבה דברים שלא ידעתי עליה.