מאגר סיפורי מורשת

סבתי רחל אייזנוורג נולדה ב 1952 במושב טל שחר (פרוזדור ירושלים).

טַל שַׁחַר הוא מושב הממוקם מזרחית לגדרה וצפונית-מערבית לבית שמש, השייך למועצה אזורית מטה יהודה. המושב סמוך לערוץ נחל שורק ולתל בטש, המזוהה עם תִּמְנָתָה המקראית. ויקיפדיה

בחרתי לתעד את הסיפור של סבתא רחל, אימה של אימי, אודות ההכרות שלה עם סבא רני, הכרות נדירה כנגד כל הסיכויים.

סבתא רחל, ילידת מושב "טל שחר"  שרתה בבסיס חיל האוויר אי שם בארץ. באחד מימי החמישי, היה ערב סגור בבסיס, טובה חברתה של סבתא דאז, ביקשה ממנה לשגע בטלפון בחור שהיה חבר שלה בעבר. בשיחת הטלפון הבחור רן שנשמע מאוד נחמד וסימפטי, שאל אותה (סבתא רחל) :"איך את מבלה את השבת?". הוא אמר לי:" אני וחבריי נוסעים לחרמון ביום שישי, ולנים בלילה בקיבוץ דן, ורק למחרת אנו חוזרים הביתה."

"מאחר והוא נשמע לי רציני ואמין אמרתי לו שאני יודעת לשמור על עצמי ואיני מתנגדת להצטרף אליו ולטייל בחרמון. בעקבות כך שאלתי אותו: "מה הכתובת שלו?" ואמרתי לו שאגיע אליו ביום שישי .

כשביקשתי ממפקדי לצאת שעה אחת קודם (כי עלי להגיע לצפון) הוא לא אישר לי, ולכן יצאתי מאוחר מהבסיס, נסעתי הביתה, וסידרתי תיק. אמי שאלה אותי "את בטוחה שאת רוצה לנסוע לחרמון בשעה כזו, ועוד אם בחור חדש שאת לא מכירה?" אמרתי לה שלא תדאג ויצאתי לחיפה".

השעה הייתה כבר שתיים בצהריים (זו השעה שהתכוונתי להגיע לחיפה) והייתי קצת מודאגת מהשעה המאוחרת שאגיע, כי בשעה זו הייתי עדיין בביתי  במושב טל שחר, שבפרוזדור ירושלים. המסע לחיפה ארך מספר שעות, ורק בסביבות השעה 17:00 הגיעה לחיפה לכתובת שקיבלה.

הבחור שכנראה חשב שזו מתיחה, החליט ביחד עם חבריו להמתין עד ארבע וכשהיא לא הגיעה הם יצאו לדרך. (באותה עת לא היו טלפונים ניידים). סבתא הגיעה לבית הבחור, והופתעה לשמוע מאמו שהם נסעו לפני שעה לחרמון. האכזבה והרגשת הפספוס הייתה גדולה.

רגשות האשם של אמו של הבחור, על צורת התנהגות של בנה, הביאו אותה להזמין את סבתא רחל לישון אצלם, ולהמתין למחרת לשובו של הבחור. ניסיונותיה של סבתי רחל להסביר לאם הבחור, שיש לה חברה קרובה בכרמל הצרפתי והיא תיסע אליה עלו בתוהו, אימו של הבחור התעקשה וראתה בזה התנצלות על התנהגות בנה, ולא ויתרה לה על ארוחה אצלם. למחרת בבוקר, בשבת, היא נאלצה להצטרף להורי הבחור שנסעו לדודים בקריית אליעזר.

במוצאי שבת הבחור חזר, טרם שובם של הוריו וסבתי מהדודה, והופתע לראות על הכיסא מדי חיילת בחיל האוויר. הם הגיעו הביתה וסבתי ראתה שהבחור התמלא חיוך רחב מאוזן לאוזן. "גם אני התמלאתי חיוך רחב", מספרת סבתי, ויצאנו לסיבוב בחוץ ובמהלכו קבענו שנלך ביחד לראות בערב סרט.

שבוע לאחר מכן הבחור הגיע אליה הביתה לביקור בשבת, וכך התחילה לה מערכת היחסים ביניהם, הם יצאו ביחד שנתיים וחצי והחליטו להתחתן בעקבות נחישותו של הגורל. כמובן שלימים הבחור הזה הינו סבי – סבא רני.

סבי וסבתי קבעו שמקום מגוריהם יהיה בחיפה, כי סבתי התאהבה בעיר זו, וראתה בה עיר מיוחדת מבחינת  אנשיה ויופייה.

סבתא וסבא התחתנו בשנת 1973 ונולדו להם שלוש בנות: נועה (אימא שלי) ויפעת התאומות בשנת 1976, ורונית בשנת 1979.

בתחילת דרכם התגוררו בקריית חיים ובשנת 1978 עברו לחיפה לרחוב דובנוב 9. בשנת 1992 עברו לרחוב חביבה רייך 3 שבחיפה, שם הם מתגוררים עד היום.

סבתא עבדה כל השנים בבנק דיסקונט – בסניף ראשי בחיפה עד שיצאה לפנסיה בשנת 2013. סבא למד הנדסאי אלקטרוניקה, קיבל תואר ראשון במנהל עסקים ותעודת הוראה באלקטרוניקה. בתום הלימודים התקבל לאלביט ועבד שם ככשלושים שנה, בתחום האלקטרוניקה והמחשבים   ובסוף שנת 2016 יצא לפנסיה.

הזווית האישית

שוהם:  תודה לסבתא ששיתפה אותי בסיפור הפגישה המיוחדת שלה עם סבא רני, ואני מאחל לה להרבות בשנים טובות.