מאגר סיפורי מורשת

סבתא שלי, דבורה, מספרת על בני משפחתה: הוריה של סבתי היו ילידי פולין, הם עלו לארץ לפני שהמדינה הוקמה. בשנת 1936 סבתא רבתא פנינה וסבא רבא שמואל (הוריה של סבתי) היו בתנועת הנוער ציונית שנקראה "גורדניה", על שם א.ד גורדון. הם חלמו על ארץ ישראל ורצו לבנות אותה. משפחותיהם לא רצו לעלות לארץ ישראל והם המשיכו לחיות בפולין. כשפרצה מלחמת העולם השנייה והגרמנים הנאצים עלו לשלטון, כל בני משפחתם הומתו. הם נשארו ללא משפחה גרעינית, כולם ניספו. סבתא שלי דבורה נקראה על שם סבתא שלה שנקראה בשם זה.

לסבתי דבורה היה אח אחד בלבד, ששמו היה אבירם. אחיה של סבתי נפטר צעיר ביותר בגיל 24 ממחלת הסרטן. כשסבתא שלי ילדה את בנה אבירם (אבא שלי), הוא קראה לו על שם אחיה, כדי להנציח את זכרו.

ילדותה של דבורה סבתי

סבתא מספרת: "נולדתי שנה לאחר הקמת המדינה , בתאריך 16.11.1949 בבית חולים הדסה בתל אביב. באותה תקופה המשפחה התגוררה בדירה קטנה עם חדר אחד ומטבח. נולדתי בשבוע מוקדם מאוד של ההריון ולכן נולדתי פגה (מאוד קטנה), תמיד הייתי הנמוכה בגן ובבית ספר.

סבתי עם דובי

גדלתי בשכונה שהייתה מאוד מגובשת. כל ילדי השכונה למדו באותו בית ספר, הלכו ביחד וחזרו ביחד בצהרים. משחקי החצר היו: אופניים, מחבואים, מרוץ שליחים, מחניים, קלאס, המשחקים המגוונים נמשכו עד רדת החשכה. כל ילדי השכונה הלכו לאותה תנועת נוער – "הנוער העובד".

בגיל 10 המשפחה שלי עברה לרמת אביב. הייתי צריכה להסתגל לבית ספר חדש, לחברים חדשים, זאת הייתה תקופה לא קלה. הצלחתי לאחר תקופה להכיר חברות אמת וטובות. בהיותי ילדה, המציאות הייתה קשה. כסף לא היה ולכן לא היו חוויות כמו טיולים, מסעדות ובילוי משפחתי. החוויות הכי טובות היו הביחד המשפחתי, בחגים ובארוחות המשפחתיות, כשכל המשפחה הקטנה שלי ישבה לאכול ביחד.

אהבתי מאוד שאבי לקח אותי לעבודתו. היינו נוסעים ביחד ברכב למקומות רחוקים, הוא היה מפנק אותי ומשקיע בכריכים טעימים. היינו מדברים וצוחקים הרבה במהלך הנסיעה. כשהייתי קטנה אהבתי מאוד שיעורי מלאכה מבית הספר. אהבתי לרקום ולעשות כל מיני עבודות יד. היה לי אוסף גדול של מפיות. אהבתי מאוד לקרא ספרים." עד היום סבתי עוסקת בעבודות מלאכה וציור.

 סבתי בילדותה

"תמיד חלמתי להיות מורה, מגיל צעיר החלטתי ללמד ילדים קטנים, עשיתי להם שיעורים פרטיים בעברית ובחשבון. כשסיימתי תיכון נרשמתי לסמינר הקיבוצים ושם הוכשרתי להיות מורה." שנים רבות סבתא הייתה מורה ברעננה ומאוד אהבה את תלמידיה ואת עבודתה. סבתי לימדה בבתי ספר כ- 35 שנים.

סבתא מוסיפה ומספרת: "כשהייתי בת 18, הלכתי בכל מוצאי שבת למועדון הסטודנטים עם חברותי. סבא אריק הזמין אותי לרקוד. אהבנו זה את זו מאוד ואחרי שנתיים התחתנו. כיום אנחנו נשואים 51 שנה".

הטיול הראשון לחו"ל של סבתא וסבא

סבתא וסבא נסעו לחו"ל פעם ראשונה ביחד, כשסבתא הייתה בת ארבעים וסבא היה בן ארבעים ושלש. סבא היה איש צבא קבע ונסע לחו"ל במסגרת עבודתו. סבתא לא יכלה להצטרף אליו, כי היו להם ארבעה ילדים. כשסבא השתחרר מהצבא הם נרשמו לטיול מאורגן, שנמשך שלושה שבועות וכלל הרבה מדינות וערי בירה. לסבתא היה מאוד קשה להשאיר את הילדים אצל הוריהם.

באותם ימים הקשר לארצנו היה דרך טלפונים ציבוריים עם מטבעות. בכל עיר שאליה הגיעו מיד קנו מטבעות לטלפונים הציבוריים, כדי שיוכלו לשמור על קשר ולדעת מה קורה. הטיול היה מסע קשה. הם עברו דרך איטליה, צרפת, אוסטריה ואנגליה. במהלך הטיול סבא וסבתא חוו חוויות רבות ונהנו מנופים חדשים, מרהיבים, שלא הכירו. פסגות של הרים, עמקים רחבי ידיים, ערים גדולות, מבנים עתיקים ועוד. סבא וסבתא הכירו חברים חדשים, עשו הרבה קניות וצברו הרבה חוויות.

סרטון תיעוד של סבתא דבורה: 

הזוית האישית

סבתי: נהניתי מאוד שנכדתי לירון ראיינה אותי ושאני שיתפתי אותה בחיים ובחוויות שעברתי בחיי.

לירון: מאוד נהנתי לראיין את סבתי, הכרתי ושמעתי את הסיפורים שלה מהילדות והבגרות שלה. למדתי דברים חדשים שלא הכרתי בסבתא שלי.