מאגר סיפורי מורשת

"החיים שלנו לא היו קלים, אבל הם היו חיים טובים" – במילים אלו חותם את דבריו סבי, חיים אגסי, בראיון מרגש שבזכותו למדתי להכיר את השורשים שלי ואת סבי האהוב.

חיים נשוי לאתי (סבתי), והם ההורים של אלון, תיקי (אמי), אוראל ולירון. הסיפור של חיים מתחיל עוד לפני שנולד, עם החלטת המשפחה לעבור מעיראק לישראל. כשנולד, המשפחה הייתה במצב אחר לגמרי מזה שהכירה בעבר. חיים לוקח אותנו לתחנות המשמעותיות בחייו, מהילדות במעברה, דרך ימי הנעורים השמחים והטראומות מהשירות הצבאי, ועד להקמת המשפחה. זה סיפור מרגש ומעורר השראה עם מסרים חשובים לכולנו.

פרטים אישיים

חיים אגסי נולד בתאריך 7.6.1956 במעברת עמישב, פתח תקווה, ישראל. יש לו שבעה אחים, איתם הוא בקשר קרוב גם היום. ההורים שלו, תקווה וראובן, עלו מעיראק בשנת 1951 והגיעו היישר למעברה. באותה התקופה בעיראק היו פרעות ביהודים, ומספר רב של אירועי אלימות כלפי יהודים הוביל לעלייה גדולה מעיראק לישראל. חיים נשוי לאתי (סבתי), והם ההורים של אלון, תיקי (אימי), אוראל ולירון.

העלייה לארץ ותקופת המעברות

ההחלטה לעלות לארץ ישראל התקבלה קודם כל בשל הרצון לחיות בארץ הקודש. סיבה נוספת הייתה סדרת אירועים אלימים כלפי יהודים בעיראק, שבשיאה נזרקו רימונים לתוך בית כנסת שבו נהגו בני המשפחה להתפלל. האירוע הזה היה טראומתי במיוחד עבור אמו של חיים, תקווה. היא שהתה בבית הכנסת באותם הרגעים, ונפצעה בידה כתוצאה מפיצוץ של אחד הרימונים. כאשר עלו ארצה, המעבר היה חד – מחיים של פאר ומעמד גבוה, לעוני בלתי נתפס. מבית יוקרתי, לאוהל ישן. בני המשפחה הזכירו לעצמם שוב ושוב למה עלו לארץ, ולמרות הקשיים הרבים שנתקלו בהם, בפעם הראשונה בחייהם הם הרגישו בבית, גם אם בשלב הזה הוא היה מורכב מיריעות בד.

תקופת הבגרות

בתור נער, חיים היה מבלה עם חבריו במועדון לבני נוער שהיה בקצה המעברה. הם היו נפגשים שם באופן קבוע ומשחקים כדורסל וכדורגל. המצב הכלכלי היה קשה וכל בני המשפחה נאלצו להפסיק ללמוד ולהתחיל לעבוד מהבוקר ועד הלילה כדי לשרוד. בגיל 14, חיים נשר מהלימודים בבית הספר כדי לעזור לפרנס את המשפחה. הוא מצא עבודה אצל אחד החקלאים בפרדס הסמוך למעברה, ועבד בקטיף במשך שלוש שנים.

שירות צבאי

חיים התגייס לחיל השריון בשנת 1974. בשנת 1982 בזמן מלחמת לבנון, חיים נקרא למילואים ובמשך חצי שנה הוא שירת בלבנון. הוא מספר שהתקופה בלבנון הייתה המפחידה והקשה בחייו. בעשרת הימים הראשונים ללחימה לא היה להם אפילו אוכל. הם יצאו מבסיס כורדני שבקריית מוצקין, פלוגה שלמה עם טנקים ונגמ"שים, ונכנסו ישירות ללבנון, בדרך אל הלא נודע. היו להם רק מנות קרב, אבל גם אלה לא הספיקו ונגמרו מהר מאוד. כעבור עשרה ימים הגיע מסוק והוריד אוכל ובגדים צבאיים מהשמיים, וכך הם יכלו להמשיך להילחם.

מסר לדור הצעיר

כששאלתי את חיים איזה מסר חשוב הוא ירצה להעביר הלאה, לדור הצעיר, הוא אמר ללא היסוס: "שילמדו, זה דבר מאוד חשוב. לנו לא הייתה אפשרות ללמוד, וזה השפיע עלינו ועל הילדים שלנו בכל דבר שעשינו בחיים. הקשיים שיש היום הם לא הקשיים שהיו לנו, ולכן לנוער היום יש הרבה יותר אפשרויות והוא פחות צריך לדאוג מבחינה קיומית. תנצלו את האפשרויות שיש לכם, תלמדו ותגשימו את עצמכם. הכי חשוב שתעשו מה שאתם אוהבים וככה יהיה לכם כיף לקום בבוקר ולצאת לעבוד."

הזוית האישית

ליאם הנכד המתעד: ממטלה זו למדתי המון! ראשית, למדתי איך לתכנן ריאיון, לבצע תחקיר עוד לפני שמתחילים להקליט את הריאיון, ואיך לשנות את השאלות במהלכו כדי לא לפספס אף פרט מהסיפורים המעניינים ששמעתי. במהלך המטלה כולה נתקלתי בלא מעט קשיים. לא היה פשוט להתמודד עם כל החומר שקיבלתי, והקושי הגדול ביותר היה לסדר את הכל ולהפוך את הדברים שנאמרו לסיפור מסודר. הרבה דברים חזרו על עצמם, ונושאים התערבבו, אז הייתי צריך לכתוב את הכל ואז לחלק לנושאים ולמצוא את העיקר בכל נושא.

הנושא הזה חשוב מאוד בעיניי, כי כך הסיפור של סבי יישמר גם לדורות הבאים. עד עכשיו סבי לא סיפר את הסיפור הזה, ולכן יש למטלה הזו חשיבות עצומה. בנוסף, אני מרגיש שזכיתי להכיר צדדים אישיים אצל סבי ושהתחברנו אפילו עוד יותר לאחר הריאיון. אני חושב שבפעם הבא שאקבל מטלת תיעוד מהסוג הזה, אבצע תחקיר אפילו יותר מעמיק, כדי שיהיה לי קל לנהל את הריאיון. במקרה הזה, ראיינתי את סבי אז הוא גם עזר לי לפתח את השיחה ופתח את הלב בשמחה, אבל אני מרגיש שאילו הייתי יודע יותר פרטים, הייתי יכול למקד את השיחה בנושאים החשובים באמת.

מבחינת ההכנה, הרגשתי שקיבלתי בבית הספר את הכלים כדי לצאת לדרך. הייתי שמח אם היינו יכולים לצפות בריאיונות או לתרגל ביצוע ריאיון בכיתה לפני שהגעתי "לרגע האמת". אחד הדברים המועילים שלמדתי במהלך העבודה בתכנית קרה די במקרה: בכל שישי אני פוגש את סבי, ובחודשים האחרונים יצא לנו לדבר לא מעט על הריאיון, עוד לפני שקבענו תאריך להיפגש כדי להקליט אותו. נהניתי מאוד מהמפגשים עם סבי טרם הריאיון, ואפשר לומר שהם היוו הכנה טובה לקראת הריאיון. ביום הקלטת הריאיון, סבי הגיע אליי הביתה. הנחתי מיקרופון מקליט על השולחן והתחלנו לדבר. זה היה מביך בהתחלה, אבל התגברנו על המבוכה די מהר, והמפגש היה מאוד מרגש, גם בשבילי וגם בשבילו.

כשקיבלתי את המשימה לראיין את סבי, התקשיתי בהתחלה למצוא שאלות, כי לא ידעתי הרבה על סיפור חייו. אבל ברגע שהתחלנו לדבר, גיליתי סיפור מרתק ומרגש, לפעמים עצוב, אבל מלא בתקווה. חיים חווה לא מעט קשיים בחייו, אבל תמיד שמר על החיוך והשתדל לראות את חצי הכוס המלאה. בזכות תכנית הקשר הרב דורי ומהעבודה יחד, הכרתי צדדים חדשים בסבי. הקשבתי לסיפורים שלו והרגשתי שהוא שמח לשתף אותי גם בחוויות הטובות וגם בחוויות הפחות נעימות. אני רוצה לאחל לו בריאות ובעיקר שתמיד ימשיך לראות את הטוב ולשמח את כולנו.

סבא חיים: אני מאחל לך, ליאם, שתמשיך להצליח, שתשקיע בלימודים, שתגשים את כל החלומות שלך וכמובן המון בריאות. כולנו אוהבים אותך ותמיד כאן לצידך.