מאגר סיפורי מורשת

שמי רותי מונצרש ואני סבתא של מושקי.

נולדתי בשנת תשי"ח (1958) בחיפה שבישראל להורי משפחת לוינגר. למדתי בחיפה בבית ספר יסודי "גאולה" ובתיכון בבית ספר "חוגים". למדתי הוראה במכללת "אורנים" והתחתנתי עם סבא של מושקי, אריה, בשנת תשמ"א (1981), ומאז אנחנו גרים בקרית מוצקין. בשנת תשמ"ב (1982), נולד אבא של מושקי, דוד. ובשנת תשמ"ה (1985), אח שלו, אהוד.

אני רוצה לספר על חפץ מאוד מיוחד שקיבלתי מאבא שלי, רפאל, שהוא גם סבא רבה של מושקי.החפץ הזה קשור עם סיפור נס ההצלה שלו, ויש בו גם מסר לגבינו:

עם עליית הנאצים ימ"ש לשלטון, היה רפאל לוינגר נער בעיירה יהודית חרדית טיפוסית בהונגריה. משפחתו מנתה חמישה ילדים, הורים, סבים ומשפחה מורחבת. כ – 35 נפשות, שהתגוררו במתחם אחד.

בשנת 1944, כשנכנסו הגרמנים לעיירה, החלו לפנות את היהודים לגטאות שנבנו בעיירות סמוכים. לפני שפונתה משפחתו של רפאל, אמו אספה את ילדיה, חיבקה אותם, הורידה מאצבעה טבעת כסף פשוטה עליה היה כתוב הפסוק: "צדקה תציל ממוות" (משלי י, ב). התבוננה בעיני ילדיה ומשום מה מסרה את הטבעת לבנה, רפאל, שהיה הבן האמצעי. מספר רגעים לפני שעזב ונפרד מביתו, הוא החביא את הטבעת בחריץ בין אבני האח (התנור).

לאחר סיום המלחמה, שוחרר רפאל וחזר לביתו שבהונגריה. אך, לצערו הרב התברר לו שהוא היחיד ששרד מכל משפחתו הענפה. וגם ביתו נהרס עקב המלחמה. אך למרבה הפלא האח (התנור) נשאר עומד על תילו. רפאל זכר את הטבעת  של אמו, שהחביא בין אבני האח. ואכן, הוא  מצא את הטבעת שם. זו המזכרת היחידה שנותרה לו מאמו. מה גדול היה תימהונו, כשראה שמילה אחת נמחקה מן הפסוק שהיה חקוק על הטבעת. והמילה החסרה היא המילה "מוות". ונשארו עליה רק שתי המילים: "צדקה תציל".

 הטבעת

לאחר שעלה לארץ, הוא התחתן והקים משפחה, הוא בחר להעביר את הטבעת אלי והיא שמורה היום אצלי בבית.

הזוית האישית

מושקי הנכדה: סבתא יקרה, תודה רבה. מאוד התרגשתי מהסיפור ואני קוראת אותו שוב ושוב. מאחלת לך אושר, שימחה, בריאות ואהבה ממושקי הנכדה.