מאגר סיפורי מורשת

שמי דתיה, נולדתי בשנת 1945 אחרי מלחמת העולם השנייה, ברוסיה, עם השם פרומה על שם סבתא של אמי. נקראתי על שמה מאחר ולא ידעו אם ההורים של הוריי נשארו בחיים. לאחר המלחמה התברר כי כל המשפחה הורי-הוריי והאחים שלהם נספו במלחמה. ברוסיה, בתקופת מלחמת העולם השנייה, אבי, שהיה פעיל מחתרתי למען מדינת ישראל, נתפס והואשם בפעילות למען מדינת ישראל והיה מועמד לעונש מוות. לאחר המלחמה הוא שוחרר מבית סוהר בו שהה ארבע שנים וקיבל חנינה מסטלין (ראש ממשלת רוסיה) בזכות סיום המלחמה. הוא חיפש מקום בו שוהים יהודים, והגיע לעיירה בסיביר בשם ברנאול שבה פגש את אמי. מאחר ושניהם היו מבוגרים, הם החליטו להינשא על מנת להקים משפחה ולעלות למדינת ישראל, זה היה חלום חייהם.

בשנת 1947, כשהייתי בת שנתיים, אמי ואני עלינו לארץ באנייה (אני לא יודעת איזו). הגענו לנמל חיפה ואבי נשאר לעבוד כשליח מדינת ישראל, להכנת דרכונים מזויפים (לא לאנגלים) ליהודים כדי להגיע לארץ. כשהגעתי לארץ, שיכנו אותנו בבית עולים ברחוב עליה  בתל אביב (לשם הביאו את כל העולים החדשים). המבנים היו ארוכים עם הרבה מיטות, שירותים שהיו מחוץ למבנה וכולנו ישנו במבנה אחד (היו כשלושים מיטות במבנה). מאחר ואמי נאלצה לצאת לעבודה על מנת לקיים אותה ואותי, אני הייתי במעון לילדים ליד בית ספר ביאליק עד אחר הצהריים. למרות שהתנאים היו קשים ולא נוחים, העובדה שהיינו בארץ ישראל שימחה אותנו מאוד. לאחר כחצי שנה אבי הצטרף אלינו ועברנו לדירה משלנו, דירה קטנה עם שירותים מחוץ לבית. הוריי עבדו מאוד קשה יום ולילה כדי לממן אותנו. אבי עבד במשרד הביטחון ואמי הייתה תופרת. במשך כל החיים שלהם הם חסכו לכלכלת המשפחה. מאחר והגענו לישראל בלי כלום, אמי תמיד חלמה לזכות בטבעת מיוחדת, ולאחר שנים רבות אבי הפתיע אותה וקנה לה ליום נישואין ה-15 שלהם טבעת מיוחדת שהיא מאוד ציפתה לה והייתה קשורה אליה מאוד. אימא העניקה לי כבת בכורה את הטבעת כירושה לאחר מותה. טבעת זאת מיועדת לעבור מדור לדור כסמל משפחתי וכסמל לשיפור תנאי החיים שלנו בארץ, ממצב של עוני למצב כלכלי טוב יותר.

הזוית האישית

דתיה ענבר השתתפה בתכנית הקשר הרב דורי ותועדה על ידי נכדתה ליה שלח. התכנית נערכה בבית הספר רמת החייל בתל אביב-יפו, התשע"ט.

דתיה ענבר תרמה סיפור נוסף למאגר המורשת, לקריאתו לחצו כאן: העלייה לארץ וההתאקלמות של דתיה ענבר