מאגר סיפורי מורשת

שמי בר, במסגרת תכנית הקשר הרב דורי אני מעלה אל מאגר המורשת סיפור תעוד אודות סבתי, דליה סלטון.

סבתא שלי נולדה בתאריך 24.6.1948 בעת מלחמת העצמאות בבית חולים "אסותא" שבתל אביב. היא האחות הגדולה מתוך שלושה אחים, נורית הייתה האחות האמצעית ומאיר היה האח הקטן. שני הוריה היו ילידי עיראק שעלו לישראל, אביה, אהרון שטר, עלה עם משפחתו בשנת 1926, ואמה אביבה לוי עלתה לבדה ב"עליית הנוער" בשנת 1942, ופגשה את משפחתה בישראל.

לאביה של סבתי לא היו חיים קלים: אביו נפטר בגיל צעיר, ואמו נשארה עם שישה יתומים לטפל בהם. הוא היה צריך לעבוד מגיל צעיר, ועבד לדוגמה כמוכר עיתונים ומוכר סברס. כשהתבגר מעט, עבד עם אחותו הצעירה בבית חרושת לסיגריות בשם "מספרו" (למרות שלא עישן מעולם).

לפני שסבתי גרה בתל אביב, היא התגוררה בצריף קטן עם שירותים מבחוץ (כך היה נהוג פעם) וחצר גדולה ומגודרת. בחצר הם גידלו פרה בשם "חמודה", שתי עיזים ולול אפרוחים שגדלו לתרנגולות. היו מקרים בלילות שהיה מתחמק שועל וטורף תרנגולת. היה להם גם שובך יונים על עמוד ובמלונה כלב בשם "כושי". בגיל 4-5 "הבריכה" בקיץ הייתה גיגית גדולה ממתכת שנקראה פיילה, היו ממלאים אותה במים ולשם היו נכנסים ילדי המשפחה לכיף.

משחקי ילדותה

המשחקים ששיחקה סבתי בילדות היו מיני גרוטאות ישנות שהיו זרוקות באזורים שלא רחוקים מהבית, הן היו נהנות – היא ואחותה – לשחק איתן עם ילדי השכנים. הן שיחקו גם עם בובות סמרטוטים שהייתה מכינה סבתא רבתא (אימא של סבתא שלי) ומדי פעם היו קונים לבנות משחק נוסף. בבית הספר הם שיחקו בקפיצה בחבל ובשני חבלים, קלאס, מחניים, מחבואים, חמש אבנים, שלושה מקלות, מסף לסף, גוגואים, דוקים, משחק בג'ולים, בחורף משחק באולר כשהחול רטוב. כמו כן, היו אוספים בולים, תמונות, מפיות יפות וזהבים של סוכריות.

כשסבתי הייתה נערה באזור גיל 18, התחילה לרקום תמונות גובלן למכביר ובאהבתה לפרחים למדה גם סידורי פרחים. סבתי לא התגייסה לצבא.

העבודות בהם עבדו סבתי וסבי

בשנת 1967, כשהייתה סבתא בת 19, פרצה מלחמת ששת הימים. היא התנדבה לבית חולים איכילוב בעזרה בציוד רפואי. כשגדלה היא עבדה בבנק מפני שכשהייתה בבית ספר הבטיחו למסיימים את בית הספר מקום עבודה, הבטיחו לה לעבוד בבנק לאומי, והיא מאוד נהנתה לעבוד שם והכירה הרבה חברים. סבי בגיל ה-20 בערך עבד במלון במשך שנה ולאחר מכן התפטר, וישר אחרי שהתפטר הוא עבד במגדל שלום בתור חשמלאי. אחר כך היה מנהל מחלקת חשמל ואז המנהל של העובדים.

סבתי הכירה את סבי בשנת 1972. הם נפגשו בבית קפה, ולאחר כמה זמן הם נסעו יחדיו לטיולים של "חבורת צבר" והתחילו להתראות ולבלות כמעט כל יום. שניהם החליטו להתחתן ורכשו דירה למגורים בחולון.

מלחמת יום הכיפורים וביטול החתונה

בתאריך 6.10.1973 ביום כיפור סבי חיים התקשר בבוקר לסבתא שלי והודיע לה שהתקשרו מהצבא וביקשו ממנו שיגיע מיד ויתייצב במקום המילואים. בצהרים כבר הייתה אזעקה עולה ויורדת, ומלחמת יום הכיפור החלה. סבתא ואחותה ירדו למקלט השכנים עד לצפירת ההרגעה. במשך כל תקופת מלחמת יום הכיפור התנדבה סבתא לחלק דואר בתל אביב, היא עסקה בחלוקת המכתבים לתאים הממוענים ליעדים המתאימים. באותה תקופה היו צריכים הסבים להתחתן, הכל כבר היה מוכן לחתונה: אולם, ביגוד, הנהלה, צלם לאולם, תזמורת וכו', אך בעטיה של המלחמה נדחתה החתונה.

החתונה

ביום החתונה נסעו להצטלם בכמה מקומות. הנהג היה דוד שגיא, חברם הטוב, והם נסעו ברכבו המפואר של חברם. החתונה נערכה בתאריך 3.1.1974 באולמי טופז שבתל אביב. האולם היה מלא במוזמנים, כולם כבר רצו לצאת, לשמוח ולהנות עם סיום המלחמה, חבריו של סבי הגיעו ישר מהבסיס עם המדים והנשק עליהם. באותה השנה בתאריך 21.10.1974 נולד הבן שחר (אבי) וסבתי הפסיקה את העבודה ולקחה חופשה ללא תשלום (חל"ת) למשך שנה. בסופה של אותה שנה החליטה בכל זאת להתפטר ולגדל את הילד ללא מטפלת.

אחרי שנה ותשעה חודשים נולד עוד ילד בשם עדי וסבתי החליטה באותה תקופה קצת אחרי לחזור לעבודה בבנק. כעבור ארבע שנים וחודשיים נולדה להם עוד ילדה בשם דיקלה . סבתי יצאה לפנסיה מוקדמת בתחילת שנות ה-50. סבתי שומרת על קשר עם חברותיה עד היום ומדברת איתן הרבה בטלפון.

כיום

סבתי וסבי נשואים באושר, ויש לה שלושה ילדים ותשעה נכדים.

אחיה של סבתי נפטר בדצמבר 1998. בחנוכה הוא קיבל התקף לב בגיל 36. בזמנה הפנוי היא אוהבת לעשות עבודות בובות קליי עם בשמים ולעשות עבודות ידיים, היא אוהבת למלא איתי תשחצים ולשחק איתי בשש בש, ארץ עיר, ריץ' רץ' ועוד. היא מלמדת את אחותי לתפור. בכל חג אנחנו חוגגים אצלה או אצל סבי השני, כל הנכדים מבקרים אותה לפחות פעמיים בשבוע. בדרך כלל אנחנו באים אליה כמעט כל יום, בימי הולדת אנחנו חוגגים אצלה עם עוגות ובלונים וכולם באים ונהנים.

הזוית האישית

בר: מאוד נהניתי ללמוד על סבתא שלי ומה היו עושים פעם.

סבתא דליה: נהניתי להשתתף בתכנית ולהיזכר בעבר.