מאגר סיפורי מורשת

אני דניאלה לונדנר, נולדתי במלטה בשנת 1950 למשפחה נוצרית. אבא שלי היה מלטזי, אמא שלי איטלקייה.

הרפובליקה של מלטה היא מדינת איים קטנה הממוקמת במרכז הים התיכון, מדרום לאיטליה. עקב מיקומם האסטרטגי של האיים, הם נכבשו שוב ושוב במהלך ההיסטוריה, אך מאז 1964, מלטה היא מדינה עצמאית. ב־2004 היא הצטרפה לאיחוד האירופי. (ויקיפדיה)

אלו היו השנים אחרי מלחמת העולם השנייה, שבהן אירופה התחילה להיבנות מחדש, ומלטה שהופצצה קשות במהלך המלחמה, החלה תהליך של  בנייה מחדש .

הילדות שלי היתה מאושרת. גרנו בשכונה של משפחות צעירות, לא רחוק מהים. הקיץ עבר בשעות רבות על חוף הים, החורף עבר בבית הספר, ועם חברים בסופי השבוע. אני למדתי  בבית ספר לנזירות, ומאוחר יותר הפכתי למורה באותו  בית הספר, והחיים נראו מושלמים.

בשנת  1975 בעיר סיאנה באיטליה, הכרתי בחור ישראלי בשם יצחק לונדנר. וזו היתה אהבה  ממבט ראשון. בשנת 1976 אני ויצחק התחתנו בחתונה אזרחית במלטה, כשהייתי בת עשרים ושש והוא  היה בן עשרים ושבע. שרה ושמעון ההורים של יצחק הגיעו במיוחד מישראל למלטה. בינתיים התכוננתי לתהליך גיור דרך הרבנות הראשית האורתודוקסית ברומא, תחת החסות של הרב הראשי הרב טואף. הדת היהודית לא מעודדת גיור והדרך לא הייתה קלה.

יצחק ואני גרנו במילאנו שם  יצחק סיים את הלימודים ברפואה, ונסענו ברכבת לרומא, כדי להיפגש עם רבנים בבית הכנסת הראשי, לצורך תהליך הגיור. בשנת 1977 כבר הייתי בהריון עם הבת הראשונה שלנו מיכל. בוקר אחד קבלתי  טלפון מבית הדין הראשי של רומא, בקשה להגיע דחוף כי הרב טואף אישר את הגיור, ועברתי מבחן על יהדות מול קבוצת רבנים . מייד הלכתי למקווה ועוד באותו יום התגיירתי. מיד לאחר הגיור אני ויצחק התחתנו בחתונה יהודית, בבית הכנסת המרשים של רומא,  ולמחרת עלינו יחדיו לארץ ישראל. בגיור נתנו לי את השם רות בת אברהם.

הזווית האישית

הסיפור של הסבתא דניאלה לונדנר, תועד במסגרת תוכנית הקשר הרב דורי בבית הספר מרומי שדה, ע"י הנכד אלכס זיויו.