מאגר סיפורי מורשת

לסבתי קוראים בנצי לאקה, היא נולדה בתאריך 1.4.1953 באתיופיה בכפר גרסיה. לאבא שלה קראו לאקה ולאמה קראו אבבה והם היו הורים מדהימים, ככה סבתא שלי אומרת. סבתא שלי הייתה חקלאית באתיופיה. וגם כשעלתה לישראל היא ממשיכה לעשות את זה כדבר שהיא אוהבת.

הילדות

סבתא שלי גדלה בבית גדול יחסית לכפר שהייתה בו: היו בו שלושה חדרים, היא זוכרת בעיקר את ה"באלות" בהן היא והמשפחה שלה הכינו אוכל מסורתי ואת מגרשי המשחק. בבית דיברו בשפה האמהרית.

מנהגים מיוחדים היו בעיקר של החגים, בייחוד סבתא זוכרת איך חגגו ל"ג בעומר שם ועשו תמיד על האש, זה היה אפילו חובה ופסח אצלם היה נקרא "פסיקה" שבו בדומה לארץ היו נוהגים להתפלל ולא לאכול חמץ בדיוק כמו בישראל. מאכלים מיוחדים היו "אינג'רה"- לחם אתיופי דק ומותסס או "קולו"- חטיף אתיופי של שעורה קלויה, זה תמיד היה המאכל הקבוע שלהם אז זה מיוחד.

בילדותה סבתי אהבה לשחק במחבואים עם חברותיה בכפר והמשחק אהוב עליה ועל חברותיה זה "קלמוש" – משחק עם אבנים.

בגרות ונישואין

סבתא שלי וסבא שלי הכירו משידוך ההורים שלהם שידכו אותם. ככה היה נהוג באתיופיה. אימא שלי היא הבת הבכורה של סבתא בנצי. בהמשך נולדו לה עוד חמישה ילדים ומהם שמונה נכדים.

התחביב של סבתי זה חקלאות. עוד מאתיופיה תמיד אהבה לעסוק בזה. גם פה בישראל היא מגדלת ירקות בגינה שליד הבית שלה.

העליה לארץ

סבתא שלי עלתה לארץ בעלייה מאוחרת רק בשנת 2019 כי לא אישרו להם לעלות לפני כן. אימא שלי, שהיא בתה הבכורה, עלתה לבד עם אבא שלי לארץ כשהם היו בני 19 והמשפחה של אימא נשארה מאחור. ובמשך שנים ניסו להביא אותם לארץ ללא הצלחה.

בסופו של דבר בשנת 2019 הם קיבלו אישור ועלו לארץ – סבתי והילדים הנוספים שנשארו באתיופיה. זה היה מאורע חגיגי ומרגש. גם אני בדיוק חגגתי בת מצווה ואני זוכרת שהזמנו אלינו לבית את כל המשפחה המורחבת מחיפה לסוף שבוע, מפתח תקווה ומעוד ערים באו, וזה היה מאוד כיף לראות את כל המשפחה ביחד מתרגשת מהעלייה של סבתא: כולם צחקו ושמחו וסיפרו סיפורים מאתיופיה.

חפץ העובר מדור לדור

סבתא שלי קיבלה צמיד חתונה מזהב שעבר דורות במשפחה – מסבתא שלה שקיבלה מאימא שלה וסבתא שלי העבירה את הצמיד לאימא שלי הבת הבכורה ועד היום אימא שלי שומרת אותו. את הצמיד הסבתות מעבירות לבת הבכורה שמתחתנת או מוכנה לקבל את הצמיד.

הזוית האישית

בזכות תכנית הקשר הרב דורי יצרתי קשר עם סבתא שלי בנצי לעיתים קרובות יותר וגם החברות שלי הכירו אותה ואת הסיפור המיוחד שלה ואת האהבה שלה לטבע.