מאגר סיפורי מורשת

סבא שלי משה פרידמן נולד ברומניה בשנת 1948, ועלה לארץ ב1974ץ

הסיפור שלי הוא על חפץ שמאוד יקר ללבו של סבא שלי. זהו כיסוי רקום ומיוחד למצות. בתור ילד סבא שלי זוכר את הכיסוי אצלם בבית, ואבא שלו אמר שזה היה כיסוי של אבא שלו.

סבא מספר שהוא לא הכיר את סבא שלו בכלל. במלחמת העולם השניה, כל המשפחה הייתה בגטו, בתקופת השואה בשטחי הכיבוש הנאציים במזרח אירופה במלחמת העולם השנייה, רוכזו היהודים במתחמים שנקראו "גטו". המתחמים הוקמו על ידי שלטונות גרמניה הנאצית בשיתוף פעולה עם המקומיים, ובמקרים רבים בשכונות וברבעים יהודים ובסמוך להם. תהליך הקמתם היה דומה ברוב שטחי הכיבוש: יהודי העיר וסביבותיה נצטוו לעבור להתגורר ברחובות או רבעים מוגדרים, שלעיתים פונו מיושביהם הלא-יהודים, כשלב מקדים לפני שילוחם אל מחנות ההשמדה.

כל המשפחה עברה את השואה, וסבא שלו לא חזר מהמלחמה. אבא שלו חזר בגיל שלושים בערך, בלי אף אחד. בלי ההורים שלו, ובלי אשתו והילדים, ואז הוא הכיר את סבתא (אמא של סבא) והקים משפחה מחדש.

בעצם הכיסוי הזה נשאר בבית בכל תקופת המלחמה ואבא של סבא שלי חזר מהמלחמה, והבית נשאר כמו שהוא, וחלק ממה שהוא מצא היה הכיסוי למצות והוא לקח אותו ושמר עליו.

הכיסוי מאוד מיוחד הוא מבד קטיפה בצבע בורדו, רקומים עליו פרחים, כתר ומגן דוד. אבל הכי חשוב שרקום עליו שני שמות: אחד של סבא של סבא שלי משה. שלמעשה הוא קרוי על שמו. והשם השני יוסף. כנראה השם של הסבא רבא של סבא שלי.

הכיסוי בן מאה שנה לפחות, אולי יותר, אבל נשמר טוב לאורך השנים. אסור לכבס אותו בגלל הרקמה העדינה שיש עליו. יש עליו קצת כתמים של אוכל ויין. רוב אותיות הרקמה שמורות מאוד, ויש חלקים קטנים שמתחילים להיפרם.

את הכיסוי סבא שלי יעביר לאבא שלי, ובתקווה שיעבור עוד ועוד דורות וגם יגיע אלי.

הזווית האישית

רותם: נהניתי לעבוד עם סבא, להקשיב לסיפורים ולסיפור המיוחד סביב החפץ, שהביא איתו מרומניה. סבא מאוד התרגש במהלך כתיבת העבודה. ראיתי כמה שזה עושה לו טוב, לספר את סיפור ילדותו ועלייתו לארץ. וזה עשה לי מאוד טוב לדעת שסבא מרגיש כל כך גאה, ונהנה ביחד איתי לאורך כל שלבי העבודה.