מאגר סיפורי מורשת

קוראים לי רפאל יוסף חלמיש, נולדתי בשנת 1945 בנחלת יהודה שבחולות ראשון לציון, ב- י"א באדר (תאריך מותו של יוסף טרומפלדור).

שמי נבחר כרפאל יוסף, בגלל שסבתא יפה (אמא שלי) התפללה לסיום מלחמת העולם השנייה, כשלא ידעו מגורל בני משפחותיהם. יוסף – נקראתי על שם דוד של סבא דב (אבא שלי), שטבע באוניה במלחמה נגד הגרמנים.

היינו ארבעה אחים, שלושה בנים ואחות בכורה- שפרה, שנפטרה לפני עשרים ושתיים שנים ממחלה. היא הייתה חברת קבוץ טירת צבי. אחותי ואני נולדנו בנחלת (נחלת יהודה), ושני האחים שלי שלמה ויעקב נולדו בעין הנצי"ב.

אני ושיפרה אחותי, בילדות 

תחילת ילדותי הייתה בנחלת יהודה, עליה אני לא יכול להוסיף הרבה כי אני לא זוכר. אולם הילדות בקיבוץ הייתה משהו יוצא מן הכלל. היינו חבורה של ילדים שהכל עשינו יחד: משחקים, עבודה, ישנו ביחד (בגנים ובבתי ילדים), אכלנו ביחד והיתה לנו הרגשה נהדרת כי לא חשנו במחסור. לכולם לא היה ואף אחד לא היה מקופח.

היו מלחמות… מלחמת השחרור שסבא דב (אבא שלי) תפקד בה כמא"ז (מפקד האזור, היום זה רב"ש -רכז ביטחון שוטף) ואנחנו ישבנו במקלט, וכל כמה זמן סבא דב בא לספר מה הולך בחוץ. במלחמת סיני סבא היה מגויס לצבא, עם עוד כמה חברים מהקיבוץ, ואנחנו פה ישבנו באפלה כל המלחמה (פחדו שהירדנים יצטרפו למלחמה ולכן ביקשו מכולם להחשיך את הבתים). כן יכולנו לצאת החוצה כי המלחמה הייתה בסיני.

היינו שייכים לבני עקיבא ועשינו איתם מחנות וטיולים. למעשה לא היה פה סניף ובמשך השנה הפעולות היו של בית הילדים. משהו מיוחד היה שכל שנה יצאנו לקייטנה למשך עשרה ימים מחוץ לקיבוץ: כל הכיתות יחד, הגדולים דאגו לקטנים. אני זוכר קייטנות בעין הוד (היום כפר אמנים), היו הרבה קייטנות במסגד של סידני עלי. הבאנו הכל איתנו חוץ מהחדרים. בבקרים הלכנו כל יום לים, ואחר הצהרים היו לנו פעילויות ספורט, ואז הלכנו לסיבוב קניות בעיר.

השרות הצבאי שלי

התגייסתי לצבא לנח"ל בחודש ינואר 1963, את הטירונות עברתי במחנה 80 (ליד פרדס חנה). בסוף הטירונות הודיעו לי שאני חניך מצטיין פלוגתי. בימים ההם ההורים והאחים לא היו מגיעים לסיום הטירונות, וכך הבאתי את הבשורה להורים לאחר מעשה. לאחר הטירונות עברתי מיד לקורס מכי"ם שנערך בשיבטה בנגב. זו הייתה חצי שנה שבה למדנו על הצבא, והוכשרנו לכושר קרבי מעולה. בסיום הקורס הודיעו לי שבחרו בי, להיות חניך מצטיין מחלקתי. שוב פעם היה טקס ללא הורים ואחים. במפקדת הקורס בחרו בי שאמשיך להדריך את המחזור הבא, וכך חייתי שנה בנגב. לאחר הדרכה של חצי שנה, עברתי לקורס קצינים בבה"ד 1 שהיה אז ליד פתח תקווה.

עם סיום קורס הקצינים נשלחתי לנחל דרום, כך זכיתי לפקד (כמחליף) על היאחזות גרופית ליד אילת, ששמרה על הגבול עם ירדן, וגם לפקד על מחלקת חיילים בצעדה לירושלים.

דבר זה הצריך כחודש הכנה, כי מדובר בארבעה ימים הליכה מהשפלה עד למצעד ברחובות ירושלים. לאחר משימות מזדמנות אלו, הטילו עלי לרכז הקמת היאחזות במודיעין. זה היה תפקיד מאתגר ומעניין כאחד. לאחר הקמת ההיאחזות הייתי סמ"פ (סגן מפקד הפלוגה) של ההיאחזות.

לאחר השחרור עברתי לשרת במילואים בגדוד חי"ר (חיל רגלים) בו הייתי מ"מ(מפקד מחלקה), קמב"ץ (קצין מבצעים) ומ"פ.  לאחר חמש שנות פיקוד על פלוגה, מפקדת החטיבה, העבירה אותי למודיעין החטיבה, והייתי קמ"ן (קצין מודיעין) החטיבה.

לסיכום הפרק הצבאי, השתתפתי בארבע מלחמות: מלחמת ששת הימים, מלחמת ההתשה,  מלחמת יום כיפור ומלחמת לבנון הראשונה. יש לי הרבה חברים מהתקופה בה שירתי ואני זוכר חוויות יפות מאותה תקופה.

אשתי חוה חלמיש ז"ל

את סבתא חוה שלך, הכרתי כי למדנו יחד בבית הספר בשדה אליהו. היא באה מקיבוץ טירת צבי, ואני מעין הנצי"ב. סבתא חוה היתה אישה חכמה, אהבה ללמוד וללמד, בהמון תחומים מגוונים. כמו למשל: תורה. היא אהבה מאד את שיעורי פרשת השבוע ולימודי התנ"ך, היא סיימה בהצטיינות בגרות בגמרא, היא למדה בסמינר ולמדה בחוגים נושאים רבים ביהדות. בנוסף אהבה אומנות: סבתא אהבה מאד לצייר, והציורים שהיא השאירה מקשטים כמה מבתי הילדים שלנו. סבתא אהבה לרקום והיא רקמה: קישוט לסוכה , טלית לשבת עבורי, וכל חולצות בת המצווה של כל ילדותינו. סבתא סרגה לילדים גרביים, אפודות וכדומה. היא אהבה מאוד לבשל: סבתא התמחתה באפיית עוגות. חלק מהם למדה מסבתא יפה, חלק מהם מסבתא אילזה, וחלק מהם היו ייחודיות שלה. סבתא אהבה לפנק במאכלים שונים שהכינה. עוד לפני שיצאו להפרטת מזון, היא הכינה בבית מטעמים למשפחה (כשהיה עדיין אוכל בחדר אוכל). חינוך ילדים: עבור סבתא, חינוך הילדים תפס מקום חשוב בחייה. זה התחיל כבר עם גיוסה לצבא, כשהיא התנדבה ללמד ילדי עולים ב"כרם בן זמרה" ו"עלמה" בגליל, זה המשיך בקיבוץ, כשהייתה מטפלת כיתות ילדים מכיתה א'- יב' במשך שני מחזורים. סבתא לקחה על עצמה את ריכוז ועדת החינוך בקיבוץ. והייתה פעילה בוועדות שונות בקיבוץ. ניהול משרד: בזכות חוכמתה ותכונותיה הטובות ביחסי אנוש, היא נבחרה לנהל את משרד פלציב (המפעל של הקיבוץ).

לצערי, סבתא לא השלימה את כל משימותיה, כיוון שנהרגה בתאונת דרכים ביום י"א בשבט תש"ס, לפני עשרים ושתיים שנה ואני מאד מתגעגע אליה.

סיפורו של  חפץ דרקון מטיוואן

בחרתי לספר על חפץ הוקרה בצורת דרקון שקיבלתי בטיוואן: במשך עבודתי הקמתי כמה מפעלים בארץ ובעולם. בארץ: פלציב ופומוטיב בעולם: מפעל ברומניה ומפעל במקסיקו,  לצורך עבודתי נסעתי בכל העולם, ובמסגרת זו קניתי מכונות בטייוואן שישמשו את המפעלים.  כאות הוקרה לפיתוח מכונות במפעל טייוואני, קיבלתי את החפץ שהוא מסמל הצלחה בטיוואן, ומאז הוא אצלי בבית מסתכל עלי מעל הארון.  אני נותן לך חפץ זה לתצוגה בבית הספר ומאחל לך הצלחה רבה בכל דרכך.

הדרקון מטיוואן שסבא קיבל כהוקרה על עבודתו

עיסוקו של סבא כיום

לפני שנתיים לאחר  שנים במפעל פלציב, בו מילאתי את כל התפקידים מהייצור עד הניהול, הודיעו לי כי עלי לפנות את המקום לצעירים. בצער רב חיפשתי מקום עבודה אחר, ומצאתי זאת במעבדה החקלאית של הקיבוץ. במעבדה אני מבצע שלל עבודות כולל שיווק ופיתוח, נושאים בהם התמחיתי כל השנים.

התחביב שלי הוא לימוד התורה, בכל שבוע אני שולח לילדים ולנכדים דף קשר שבועי, עם דבר תורה שכתבתי לפרשת אותו שבוע.

תחביב נוסף הוא טיולים בארץ ישראל ובעולם. במסגרת זו סיימנו, אני ואשתי את "שביל ישראל". בשעות שאני לא בעבודה, אני נהנה לעזור לאשתי בבית ובגינה.

הזווית האישית

ניצן: היה לי מאד כיף להכיר את הסיפור של סבא לעומק, ומעניין לשמוע דברים שלא ידעתי. למשל על הדרקון שהוא קיבל, ועל ההצטיינות שלו בצבא, וגם על סבתא שלי שנהרגה. נהניתי לשבת איתו ולשמוע, ואני מודה לו על זה.

סבא רפאל: נוצר קשר יוצא מן הכלל בין סבא לנכד וחוויה משמעותית. מאד נהניתי מהמפגשים.