מאגר סיפורי מורשת

נאוה כרמלי נולדה ב1942 בקיבוץ כפר מסריק.

אבא של סבתא, יוסף שדה (במקור פרייפלד), ואמא שלה, יהודית רוכוורגר, נולדו בבסרביה.

לאחר חתונתם עלו לארץ ישראל במסגרת קבוצה של חלוצים שהשתייכו לתנועת "גורדוניה". הם גרו בחדרה, בשכונת נווה חיים, ונולדו להם שלושה ילדים: ברוך הבכור, סבתא נאוה וחגי, האח הצעיר. ברוך עבר לקיבוץ דן יחד עם גרעין של תנועת "השומר הצעיר" וכל המשפחה הלכה בעקבותיו. סבתא הייתה בת שתיים עשרה והתחילה את חייה כנערה בקיבוץ. היא אהבה לרקוד ריקודי עם, והיו לה חיי חברה עשירים. בכיתה שלה הייתה נערה מהקיבוץ, נועה, שבהמשך הפכה לגיסתה כשהתחתנה עם ברוך, אחיה הבכור. כמו כל חבריה בקיבוץ, היא הייתה חברה בתנועת "השומר הצעיר". לפני שהייתי סבתא נאוה, הייתי אמא נאוה, ולפניי שהייתי אמא נאוה הייתי הילדה נאוה.

הילדה נאווה

בילדותי המוקדמת גרתי עם משפחתי באחת השכונות של העיר חדרה. בחצר הבית שבו גרתי היו תרנגולות, ברווזים, עז ואפילו חמורה ממין נקבה, הנקראת בדרך כלל אתון, אבל אנחנו קראנו לה חמורה זאת הייתה "החמורה של סבא חיים". סבא חיים, שגר איתנו, היה רותם את ה"חמורה" כל בוקר לכרכרה ויוצא לעבודת יומו. כשחזר לפנות ערב עברה ה"חמורה" לרשות אחי ולרשותי. אנחנו היינו מאכילים אותה, מנקים אותה. היינו מסרקים את שיערה ומובלים אותה לאורווה לשנת הלילה.

לאחר שגדלתי והגעתי לגיל עשר, החליט אחי שהגיע הזמן שגם אני ארכב על ה"חמורה". בהתחלה פחדתי אך ה"חמורה" הסתכלה עליי במבט אוהב כאילו אמרה: " אל פחד אני אצעד לאט לאט" לבסוף השתכנעתי ובעזרת אחי טיפסתי ועליתי עליה. אחזתי במושכות, דפקתי ברגליי על בטנה, לסימן קדימה צעד. ה"חמורה" של סבא חיים לא כל כך הבינה, ובמקום לצעוד לאט לאט על מנת שאתרגל, פרצה בדהרה, כמובן שלאחר חמש דהרות נפלתי ממנה, ונחבלתי בגבי.

בזה נסתיימו הקשרים בין נאוה הילדה לבן ה"חמורה של סבא חיים".

הזווית האישית

תמר: נהנתי לשמוע על ילדותה של סבתא, וסבתא נהנית לספר לי תמיד סיפורים.