מאגר סיפורי מורשת

לסבי קראו זלמן ליב ולסבתי קראו חנה. שניהם נולדו ברומניה בעיירה ססרגן. אסור היה להתפלל, מותר היה רק בבית כנסת שהיה במרחק של 3 קילומטר מהבית. אי לכך אמי בלה הביאה מורה פרטי שלימד אותי עברית ואת הא-ב. הלימוד הזה היה הבסיס לכל החיים שלי בארץ.

עליתי ארצה ב18 לינואר 1962, עם הוריי ואחיי. כעבור 3 ימים פניתי ללשכת העבודה, זה היה ביום חמישי, וביום ראשון כבר התחלתי לעבוד במפעל פטפון, שמו רונטון.— היו שם כ-40 עובדים, עבדתי שנה וחצי עד שאני הייתי המפוטר האחרון.

הייתי רווק, ונהגנו לצאת לבלות ביום שישי. המקום היחידי שהיה בו פטפון להשמיע מוזיקה היה שייך להסתדרות, היום יש שם בניין רב קומות שבו יושב משרד הפנים.

איך הכרתי את אישתי: הכרתי אותה כשכבר גרתי בנתניה שלוש שנים. יצאתי אתה לריקודים בנחל אלכסנדר, למחרת יצאנו לים והזמנתי אותה שוב לנתניה. היא גרה בקריית מלאכי. ברוב הפעמים יצאנו לבלות בנתניה ולאחר כמה זמן הצעתי לה נישואים.

אשתי נכנסה להריון ביום השני אחרי החתונה, והתינוק נולד ב5 ביוני 1967. התינוק נקרא אריה על שם סבי שקראו לו ליב, שזה בעברית אריה. בתי בלה נקראה על שם אמא שלי, אבל היא לא רצתה את השם בלה אז היא שינתה אותו לבילי.

הלידה של אריה

בני אריה נולד בבית חולים הלל יפה בחדרה כי בזמנו הוא היה בית היולדות הקרוב ביותר לנתניה. הגעתי הביתה מהעבודה והיו לאשתי סימני לידה, הזמנתי אמבולנס ונסענו לבית יולדות. הגעתי מוקדם, אמרו לי ללכת הביתה ולהיות בקשר מחר בבוקר.— התקשרתי בשש בבוקר ואמרו שאשתי כרגע בחדר לידה. בשעה 9 חברים בעבודה אמרו לי, מזל טוב נולדה בת! רצתי למרכזנית, היא אמרה לי "החברים שיקרו לך ונולד לך בן!" —רצתי לקנות פרחים ונסעתי עם הקטנוע שלי לבית החולים. ניגשתי לחלון אמרתי את שמי והביאו ילד בלונדיני. כעבור שעתיים הגיעו הוריה של אשתי גולדי, ביקשתי לראות את בני והפעם הביאו ילד אחר.— אני הייתי בשוק שכל רגע אני רואה ילד שונה. מתברר שהיתה עוד יולדת ששמה פרקש, ולכן הייתי מבולבל ואמרתי החליפו לי את הבן. לאשתי היו דימומים ואת הברית עשו בבית חולים אחרי שמונה ימים. אשתי הייתה חלשה מאוד, חודשיים הסתובבה עם סחרחורת ולא הייתה מסוגלת לטפל בבני. הבאתי דודה מחיפה שעזרה לנו לטפל בתינוק ובאשתי.—

הלידה של בילי

במקום אמבולנס היה לי שכן שהיה לו אוטו סוסיתא וברגע שהיו לאשתי כאבי לידה הוא לקח אותנו לבית חולים. כעבור מספר שעות אשתי ילדה את בלה. היינו בבית חולים 3 ימים והשכן עם האוטו לקח אותנו הביתה. בתי הייתה תינוקת יפה, שקטה ולא בכתה בלילה, והרגשתי ממנה אור בבית!

חיינו בלי הטכנולוגיה של היום. החימום היה עם בלוני גז שאוחסנו בחצר, והיו מחוברים לתנור חימום בדירה.— היה חלבן שהביא כל בוקר חלב טרי, היינו משאירים כסף בתוך הבקבוקים והוא היה לוקח בקבוק ריק ומשאיר בקבוק עם חלב. המקרר עבד עם קרח והיינו קונים קרח כל בוקר. אם רצינו לשמוע מוזיקה היה רדיו ופטפון עם תקליטים. לא הייתה טלויזיה, הטלויזיה הגיעה לישראל רק ב 1968 והייתה בשחור-לבן. הערוצים בטלוויזיה היו ירדן, לבנון וקפריסין והייתה מדי פעם גם טלויזיה ישראלית.—בתקופת הבר מצווה של בני אריה התחילו להתפתח בישראל טלויזיות עם צבע. מחשבים פותחו במפעלים גדולים ואני התחלתי לעבוד בשנת 1985 בדיווחים וקודים במחשב.—

לידת הנכדים

בני אריה וכלתי רחל גרו אצלי עד הלידה של נכדתי טופז. אבא של כלתי רחל בא לקחת את נכדתי טופז לראשון לציון. במשך הזמן בני אריה וכלתי רחל קנו דירה במגדלי פולג. בתי בלה וחתני טירן עברו לגור בתל אביב והנכדה קארן נולדה בבית חולים איכילוב תל אביב. היו הרבה בעיות לבתי והם באו לגור בנתניה בדירה שלי, ולקחתי אותה לבית חולים ביום שישי בלילה לקבל טיפול ואנחנו טיפלנו בנכדתנו קארן. לכלתי רחלי נולדו תאומים והראשון היה עומר ואחרי 2 דקות נולד עינבר. אני רציתי להוסיף לעומר את השם שלום ולענבר לקרוא אברהם. הם אמרו שצריך לברר דרך הרב.— הרב אמר שחייבים לעשות את זה לפי המלצה שלי, כי לפי ההלכה השלום מחזק את השם עומר ואברהם מחזק את השם ענבר.—כעבור כמה שנים נולדה עוד נכדה, שמה שירה, וכיום היא בת 6.—

הקשר הרב דורי,  2011