מאגר סיפורי מורשת

פתח דבר:

 

הסיפור התחיל כשאבא שלי הגיע לארץ באמצע מלחמת העולם השניה, הוא היה עריק מהצבא הפולני (צבא אנדרס) הצבא הזה עבר בארץ ישראל אבא שלי התגייס לשם ברוסיה, תחת שם בדוי וכשהוא בא לארץ הוא חזר לשמו הרגיל- משה לוי ( יותר מאוחר אספר לך למה שיניתי את שמי ללביא). אבא שלי בחו"ל למד ב"חדר" וכשהיה בערך בגיל 10 תפסו אותו אזרחים פולניים וחקרו אותו מדוע הוא לא לומד בבית הספר הממשלתי הפולני, הוא הלך לבית ספר פולני לכמה שנים.

 

בתחילת מלחמת העולם השנייה הוא עבר לרוסיה ושם כפי שסיפרנו התגייס לצבא הפולני…אימא שלי כשהייתה בת 16 בפולין בעיירה זביירצ'ה נלקחה למחנה עבודה גרמני על גבול צ'כיה פולין. בתום המלחמה כשחזרה לביתה גילתה שכל משפחתה הושמדה על ידי הנאצים. הצטרפה לקבוצת צעירים שהלכו לקיבוץ הכשרה באיטליה על מנת לעלות לארץ ישראל.

 

באותה תקופה בארץ ישראל שלט המנדט הבריטי (האנגלים) שלא התירו עלייה לארץ ישראל היא עלתה לארץ ישראל על אוניה בשם ברכה פולד בארץ היא גרה עם בחורות צעירות בבית החלוצות בשנת 1948 פגש אבי את אמי באוטובוס הם התאהבו והתחתנו עד שנולדתי הספקה להיוולד המדינה. הבית הראשון של הורי היה ביפו, בית של ערבים שנטשו אותו במלחמה ואני הייתי כמובן הבן הבחור אמא שלי ידעה מעט עברית אבי ידע עברית והיה לו כשרון מיוחד לשפות.

שנים ראשונות של ילדותי עברו עלי ביפו ותל אביב ה"קטנה" לקראת כיתה א' בסביבה חילונית, כאשר כל העיר נחשבת לעיר דתית סיימתי גן ילדים ממלכתי דתי, היינו חמישה בוגרים. שמונה שנים מאוחר יותר למדתי בבית ספר ממלכתי דתי (מעלות) כאשר באותן שנים התחילו להתעצב כישרונותיי ותחביבי. בניהם מלאכה, מוזיקה,

מי האיש שגרם לי להכיר את המוזיקה ולאהוב אותה?

 

אז ככה, אימא שלי אהבה מאוד לשיר ובכל שמחה במשפחה היו מזמינים אותה לעלות לבמה ולשיר. היא נהגה לשיר בי בריק פון דעם ים. שיר שלמדה לאחר שיצאה ממחנה העבודה הגרמני במלחמת העולם השנייה, בקיבוץ הכשרה באיטליה לפני שעלתה לארץ באנייה "ברכה פולד" כשגרנו ביפו הייתה שרה לי, וגם הפגישה אותי עם אנשים ששרים.היה מגיע אלינו איזה נווד עם מסרק ונייר ושר שירים נפוליטניים. ואימא תמיד תרמה לו מטבעות כדי שישוב אלינו עם שיריו.

בכיתה ג' הגיע לכיתה מורה חסידי שקראנו לו "תייש" בגלל זקנו ופתח חוג לחליל שהשתתפתי בו כחודש עד שלאבי נגמר הכסף, מזל שנשארה לי החלילית והחוברת והמשכתי לנגן יותר מהילדים שהמשיכו בחוג. היה לי גם מורה למוזיקה שגרם לי לאהוב את שירי העם שלנו .קראו לו ינאי. מאוחר יותר הוא גם לימד אותי כיצד לקרוא בתורה לבר המצווה שלי.

הרגשתי תמיד שאני זוכר את המנגינות שלמדתי עם שמות התווים וגם התחברתי אל הסיפורים שמאחורי המלים. הייתה לי אז מחברת של מילות השירים שהושמעו ברדיו והייתי מנסה להשלים את השירים מההשמעות המקריות של להיטי שנות החמישים והשישים. בזכות זה גם ידעתי בעל פה הרבה שירים. בתנועת הנוער "בני עקיבא" בסניף בני ברק. שרנו בצוותא שירי מולדת , שירי מסורת וחלמנו על התיישבות וקיבוץ. שם גם התחלתי לנגן לחברה בחלילית ובמפוחית פה שהשגתי. זכיתי למחמאות דבר שגרם לי להמשיך ולהתאמץ בנגינה. למדתי לנגן לבד. אוטודידקט.

בבית הספר היסודי למדנו לימודים עיוניים, ספורט משחקי הכדור (בעיקר כדורסל). במקביל בכיתה ד' התחלתי ללכת לתנועת נוער שנקראת "בני עקיבא" ושם התחלתי לקבל חינוך ציוני עם חלוציות ולמדתי גם ריקודי עם ישראלים של פעם. שרנו הרבה שירי ארץ ישראל ושירי תנועות נוער.

בתיכון למדתי ארבע שנים בפנימייה דתית שהיא גם ישיבה תיכונית. במושבה פרדס חנה. שם המוסד מדרשית נועם פרדס חנה, כיום נשאר סניף בחטיבת ביניים בכפר סבא.

 

התגייסתי לצבא כחיל קרבי לנח"ל (נוער חלוצי לוחם)  הנח"ל הוא למעשה סוג של המשכיות למה שהיה פעם פלמ"ח שלחמו במלחמת העצמאות וגם הם שילבו צבא ועבודת אדמה. (ראש הממשלה הראשון, בן גוריון, הקים את צה"ל על כן פירק את כל המחתרות שהיו בתקופת האנגלים הארץ ישראל) שם סיימתי טירונות כחייל קרבי.

 

בתקופה שלאחר הניצחון הגדול של צה"ל במלחמת ששת הימים. באופן אקראי, נבחרה הפלוגה שלנו, שהייתה במחנה שמונים, (שגם הוא נמצא בפרדס חנה), לייצג את צה"ל, במצעד העצמאות הגדול, והאחרון, בירושלים השלמה והמאוחדת. במצעד זה הייתי בתפקיד דגלן. לפני שהתגייסתי לטירונות במסגרת הנח"ל התבקשנו הנחלאים, להתנדב לארבעה חודשי שירות נוספים, בקיבוץ.

 

הקיבוץ שאליו חיברו אותנו, היה שדה אליהו, שבעמק בית שאן. לאחר כחודש בקיבוץ עם חברי לגרעין, בחר בי הגרעין להיות מרכז של סניף בני עקיבא על הר הכרמל שבחיפה.שם הייתה לי התנסות רבה ומועילה בהפעלה של תנועת הנוער בני עקיבא. בסיום הטירונות נשלחו כל חברי הגרעין לקורסים משלימים שמארגן הנח"ל, חלקם צבאיים, חלקם חקלאיים, חלקם חברתיים ותרבותיים. בגלל שבשנתיים האחרונות הייתי מאוד פעיל בתרבות, ובנגינה על גיטרה ומפוחית פה, ואפילו רקדתי ריקודי עם.

 

נשלחתי במסגרת הנח"ל לקורס אינטנסיבי בריקודי עם, עם כל היוצרים החשובים של ריקודי עם. בסוף הקורס הייתה מסיבה והביאו לנו הופעה של להקת הנח"ל, (פעם ראשונה בחיי) באופן מקרי, יחד עם חברי לגרעין עמיקם שרמן שרנו בדואט בלווי גיטרות, שיר באותה מסיבה. מאחורי הקלעים, ניגש אלינו המנהל של להקת הנח"ל, והודיע לנו שאם אנו מעוניינים הוא מקבל אותנו ללהקת הנח"ל. הרגשנו מוחמאים ולא לקחנו את זה ברצינות, היינו מאוד נאמנים לגרעין, לקיבוץ, ולשירותינו הצבאי הקרבי.

 

חזרנו לקיבוץ, שדה אליהו, ועזרנו בשמירה על קו הגבול עם ירדן, שהיה אז בתקופת החדירות של מחבלים מירדן. בלילה שכבנו במארבים ובבוקר עבדנו עם חברי הקיבוץ, הרגשנו כאילו היינו בפלמ"ח. לתרבות כמעט ולא נותר זמן, דבר שמאוד העציב אותי.

 

החלטתי לנסות כוחי ולהגיע שוב ללהקת הנח"ל, היות ואני הייתי דתי, הבנתי, שמסגרת כזאת לא כל כך מתאימה לי, וחיפשתי מסגרת להופעות בצבא, שתהיה מתאימה לשומרי מסורת, אכן, במקרה ביפו התארגנה מקהלת חיילים, שהם שרים, מנגנים, וגם חזנים צבאיים.

 

בלהקת הרבנות הצבאית שרתתי בשלושה תפקידים, הראשון והחשוב הייתי חזן צבאי שהשתתף בטקסים ממלכתיים מגווונים וחשובים, כגון חזן הצבאי של בית הקברות הצבאי ברעננה בטכסי יום הזיכרון לחללי צה"ל, את זה המשכתי לעשות כשלושים שנה נוספות במסגרת שירות המילואים.במקביל בלהקה הסדירה שרתי במקהלה וליוויתי בגיטרה (להקה צבאית) באותם ימים זה היה מאוד יוקרתי להיות בלהקה צבאית, הופענו בהרבה טכסים ומסיבות צה"ליות שנערכו. לאחר הניצחון הצבאי על מדינות ערב שתקפו אותנו ושניצחנו אותם רק בשישה ימים.     

 

בתום השירות הצבאי התחלתי מיד לעבוד וללמוד באוניברסיטת תל אביב, שברמת אביב. העבודות שעסקתי בהן חילקתי עיתוני בוקר, אחר הצהריים לימדתי ריקודי עם (תוך כדי השירות הצבאי למדתי קורס של מדריכי ריקודי עם שנתן לי אישור עבודה). בערבים הקמתי עם חבר שלי מלהקת הרבנות דואט להופעות שקראתי לו "צמד השרונים" איתו הופעתי שנים רבות בארץ ובחו"ל באירועים מגוונים ובשמחות חסידיות כתזמורת עם מלווים וכו'

 

בו זמנית הכרתי את מי שעתידה להיות אשתי טובה ממשפחת איזנטל. בשנת 1972 ב-31 לחודש אוקטובר התחתנו באולמי בית החייל בתל אביב אביה של אשתי היה קצין גבוה בצבא. יחד עם הנישואים קנינו דירה של זוגות צעירים המושבה רעננה שנהפכה במשך הזמן לעיר מגורים יוקרתית בישראל. זמן קצר לאחר שנכנסנו לדירה כאשר אשתי טובה הייתה בהריון עם בתינו הבכורה שרון, פרצה מלחמת יום הכיפורים ורוב הגברים גויסו למלחמה שיזמו אויבינו וגם אני גויסתי ושוחררתי רק לאחר 182 יום (כחצי שנה).

את השיר הזה אהבתי מאוד לשיר בהופעותי והקהל מאוד אהב להשתתף איתי בשיר,  נוהג הייתי כל שנה להתנדב בימים הנוראים, להתפלל (לעבור לפני התיבה) ביחידות צה"ל הקרביות, הוזמנתי לחזן בקו התעלה (תעלת סואץ, שקראנו לה אז קו בר לב וחשבנו שהיא מוגנת מאוד מאוד) היות ואשתי הייתה בחודש תשיעי להריונה שיחררו אותי מההתנדבות הזאת, מה שקרוב לוודאי הציל אותי מהשתתפות במכה הראשונה של המצרים על קו בר לב, בקרבות אלה נהרגו למדינת ישראל אלפי חיילים וחלקם נפל בשבי הצבא המצרי.

לתזכורת הייתי באותו הזמן סטודנט, לימודי נפסקו, וביתי הבכורה שרון נולדה בשמחת תורה (שיר אנחנו הילדים של חורף שנת 73…). חזרתי ללימודים בשנת 75/6 וסיימתי תואר במדעי המדינה. אולם בלב שלי לא הייתי שלם עם עבודה בתחום הזה והלכתי ללמוד בסמינר למורים למוזיקה, מאז עבדתי כמורה למוזיקה, ומנצח מקהלות למעלה מ-30 שנה.

 

בשנת 1977 נולדה בתי השנייה שירלי (אימא של אריאל) וחמש שנים לאחר מכן נולד בנינו השלישי רונן את הסדרה חתם בן הזקונים לירן שנולד בשנת 1992. במהלך חיי התנסתי בעבודות רבות ומשונות הקמנו, יחד עם אישתי, גן ילדים שנקרא "השרונים" ובית ספר למוזיקה שנקרא גם הוא "השרונים".

 

אנקדוטה שרון ביתי הבכורה התחתנה עם קצין צבא ששמו שרון אז היה לי עוד "השרונים" בבית שירלי ורונן התחתנו גם הם. לשירלי יחד עם שאול גלמן נולדו ארבעה ילדים אריאל, יונתן והתאומים יאיר ויואב. לשרון יחד עם שרון מאיו נולדו שלושה ילדים מיתר, אופק וליהיא.רונן התחתן עם הדס שטרן – מחכים לילדים.

 

יצאתי לגמלאות ממשרד החינוך ומעוד מקומות בהם הייתי שכיר והמשכתי כעצמאי במקצוע חדש שלמדתי- הדרכת טיולים שאני עושה עד היום בשילוב עם המוזיקה והמחול שעשיתי כל החיים.   

תשע"ה