מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

החלוצה מקריית גת

לאה דהן במועדון מולדת
לאה דהן כאחות צעירה
הייתי אחת מהחלוצות של העיר קריית גת

שמי לאה, נולדתי בשנת 1945 בעיר ברגנט במרוקו. הייתי בין החלוצות הראשונות של קריית גת. אני ומשפחתי עלינו ממרוקו, בשנת  1956. הגענו לעיר 7 משפחות ראשונות.

החיים במעברה, שהינו במחנה מעבר כשלושה חדשים ואז הגענו להתיישבות בעיר. הייתי בת 11 כשעלינו, ולהוריי היה מאד קשה משום שהם היו משפחה מרובת ילדים, 9 ילדים, וההתנהלות הייתה מאד קשה, בעיקר בתור מתגוררים ראשונים בעיר. המשפחות התגוררו בפחונים של 11 נפשות בתנאים לא פשוטים. לא היו מים זורמים, שרותים או חשמל. האזור היה גדוש בצמחייה, אבל היה פחד וחשש להתקרב לאזור. בכל בקר כאשר התושבים היו קמים היו מגיעות עוד ועוד משפחות חדשות, והיו מציבים עוד פחונים חדשים. במשך שנה אני ומשפחתי גרנו בפחונים, בעקבות עלייה רבה של אנשים, היה צורך לפנות את הפחונים ולכן התושבים הראשונים שהגיעו לעיר עברו מהפחונים (מעברה) לשיכונים.

החיים בשיכון, היו מים, חשמל, שרותים וגז לבישול. בהתחלה לא היו מים חמים להתקלח אך לאט לאט הייתה התקדמות והתפתחות ונוצרו דודי השמש. בשנת 1956 הייתה תקופת צנע והמדינה הייתה ענייה, לכן כל משפחה הייתה מקבלת מעין בולים – תלושים, אותם ניתן היה לממש בצרכנייה, על מנת לקנות אוכל ומוצרים לבית, לא לפי הרצון, אלה לפי מה שמהמדינה קובעת. הייתה מכסה מסוימת לכל אדם. לדוגמא, אם יש במשפחה 10 נפשות כל אדם מקבל ביצה אחת פעם בשבוע.

בבתי הספר לא הייתה חלוקה לפי גיל, כולם למדו יחד. בית הספר היסודי הראשון שנבנה בעיר היה משואה לאה בוגרת בית הספר משואה. בזמן שהייתי תלמידת בית ספר משואה נבנה בית ספר שפרינצק. לאט לאט החלה גם חלוקה לכיתות לפי גיל. כאשר סיימתי את כיתה ח׳ לא היה לי לאן ללכת, מכיוון שלא היה בית ספר תיכון בעיר. את הבנים לקחו לישיבה תיכונית, פנימיות מחוץ לעיר ואת הבנות ההורים לא הסכימו לשלוח  לפנימיות, לכן ההורים פנו למשרד החינוך ופתחו שתי כיתות נוספות, כיתה ט׳ וכיתה י׳ וקראו לזה תיכון דו-שנתי. שנמצא בבית ספר משואה עצמו. בסיום בית ספר הדו-שנתי הלכתי ללמוד בירושלים בבית הספר לאחיות, ומאז עבדתי כאחות בבית חולים כ-25 שנה.

לסיכום, אני מאוד אוהבת את קריית גת, אבל נשאר לי על הלב, הקשיים שההורים שלי חוו, שהייתי צריכה לראות אותם סובלים בעקבות העלייה הקשה. המסר שלי שאפשר להתגבר על כל הקשיים ושהכל מסתדר לטובה בסוף. אמנם הגענו לעיר שהייתה בראשית דרכה, בלי הרבה תנאים או משאבים, אבל בסופו של דבר סיימתי את לימודיי ואף התמקצעתי בתור אחות. בחיים אולי יהיו קשיים בדרך או אתגרים, אבל בסופו של דבר בתוצאה הסופית הכול מסתדר על הצד הטוב ביותר, בדיוק כמו בסיפור שלי.

תמונה 1
לאה במועדון במפגש עם תלמידי ביה"ס

הזוית האישית

סלומון: היה מאוד מעניין לשמוע את הסיפור של לאה משום שהוא הציג את הסיפור של העיר קריית גת בראשית דרכה וזה צד מאוד מעניין, שלא היה מוכר לנו. זה נראה לנו מאוד טבעי שיש לנו את כל התנאים הנחוצים לנו, אוכל מים חשמל גז, אבל לפני כמה עשרות שנים למשפחות הראשונות בעיר לא היו כל התנאים האלו, ולמרות זאת הם הצליחו להתפתח ולשגשג. הסיפור של לאה גם הציג פן הסטורי שקשור לתקופת הצנע עליה דברנו בשיעורי ההסטוריה וזה התחבר עם מה שלמדנו לקראת הבגרות.

מילון

תקופת הצנע
מדיניות צנע (צמצום, הפחתה) הונהגה בישראל בין השנים 1949–1959, וזכתה לכינוי תקופת הצנע. מדיניות זו באה לידי ביטוי בעיקר הגבלת הרכישה של מזון ומוצרי צריכה.

מעברה
יישוב זמני, אשר תושביו, המוצאים ממחנות העולים לעבודות ייעור, מתגוררים באוהלים עם משפחותיהם.

ציטוטים

”אפשר להתגבר על כל הקשיים והכל מסתדר לטובה בסוף“

הקשר הרב דורי