מאגר סיפורי מורשת

שמי בועז דננבאום, נולדתי ב1948 בקיבוץ שריד. אני בן שבעים וחמש. אני נשוי לרחל, יש לנו שני ילדים ושמם אפרת ואיתן, ויש לי חמישה נכדים.

עבדתי כמנהל הפרדס של שריד, והתחביבים שלי היו כדורעף ונגינה בחצוצרה.

ההיכרות עם  רחל

היה טיול לסיני והשתתפנו שנינו בטיול. באותו בטיול הייתה בחורה אחרת, שרצתה להיות חברה שלי, והיא לא מצאה חן בעיני, וביום האחרון

של הטיול ישבתי ליד רחל, ודיברתי איתה, והיא מאוד מצאה חן בעיני. אחרי הטיול היו לי מילואים קרוב לקיבוץ שרחל גרה בו (קיבוץ מסילות) אז הייתי מביא אופניים למילואים ונוסע לרחל לבקר אותה, וככה התראינו לא מעט.

סיפור מיוחד על החצוצרה

במלחמת יום כיפור לחמתי בגזרה הצפונית. לאחר המלחמה עברתי לשרת בסיני כחצי שנה. במהלך תקופה זו התגעגעתי מאוד לנגן בחצוצרה, בה ניגנתי מאז נעורי ועד היום. פרסמתי מודעה בגלי צה"ל וביקשתי לשאול חצוצרה ממישהו. לאחר זמן מה הגיעה אלי חצוצרה עם מכתב מנער מפתח תקווה שהפסיק לנגן חצוצרה. החצוצרה היתה איתי עד לסיום השירות בסיני. הייתי מנגן לחברי במילואים, ובנוסף המגד פנה אלי וביקש שאתן תרועה להשכמה של הגדוד לאחר השינה בחניון הלילה.

לאחר שהסתיים שירות המילואים, נסעתי לירושלים למחאה של חיילים מהמלחמה מול הממשלה, ובדרך חזרה, נכנסתי לפתח תקווה להחזיר את החצוצרה. בפתח תקווה פגשתי את הנער ואמו. הנער סיפר שאמו לא רצתה לשלוח את החצוצרה כי פחדה שלא תחזור, אך הנער התעקש לתרום חצוצרה לחייל, ואמר לאמו שידע שהחצוצרה תחזור, וזה סוף בסיפור על החצוצרה.

כדורעף

הייתי שחקן כדורעף בהפועל שריד שהיתה בזמנו בליגה הראשונה והשנייה. שיחקתי בקבוצה מגיל חמש עשרה עד שהייתי בן שלושים ושמונה.

במהלך השנים אפילו התאמנתי תקופה קצרה בנבחרת ישראל, אך ניפו אותי לפני משחקי המכביה. בגיל שלושים ושלוש רציתי לפרוש מהפועל שריד. העונה התחילה בלעדיי. השחקנים בקבוצה היו צעירים ללא ניסיון. אחרי כחצי מתחילת משחקי הליגה, הפועל שריד היתה באחד המקומות האחרונים. לאור זאת, שחקני הקבוצה פנו אלי לחזור, כדי שהקבוצה לא תרד ליגה, וחזרתי לשחק.

במשחק הראשון עוד לא הייתי מאומן וישבתי בצד בזמן המשחק. הקבוצה היריבה הובילה 2-0 ונכנסתי למשחק. הכניסה שלי נתנה לקבוצה ביטחון והיו לי סרפים טובים. את המשחק הזה ניצחנו 3-2. והצלחנו בסופו של דבר להגיע למקום רביעי בליגה. שנה אחרי זה עלינו לליגה לאומית, והמשכתי לשחק בליגה לאומית עד גיל שלושים ושמונה.

הזווית האישית

בועז: כשאן פנתה אלי להיות בתוכנית הקשר הרב דורי, שמחתי מאוד. כשהגעתי למפגש הראשון וראיתי את הסבים הילדים והמורות, האוירה כולה היתה נעימה, נהנתי מאוד והיתה לי הרגשה טובה. התרשמתי במיוחד ממגוון האנשים שהגיעו. כל משפחה הביאה משהו אופייני ומעניין וזה היה מרתק ומרגש. רויטל המחנכת הכניסה אוירה טובה ולבבית, לכל הסבים והנכדים, ונתנה הרגשה טובה. היה לי כיף להיות בחברתה של נכדתי אן, היא דאגה לי בכל מפגש שיהיה לי נוח ושהכל יהיה בסדר. אני חושב שהתוכנית של הקשר הרב דורי הוא פרויקט מצוין וטוב שבית הספר ממשיך עם הפרויקט לאורך כל השנים.

אן: היה לי מאוד כיף עם סבא ואני מרגישה שמאוד התגבשנו.