מאגר סיפורי מורשת

סבתא של עלמה, נילי פישר מולדבסקי, מספרת:

"נולדתי בישראל בעיר כפר סבא. לאבא שלי קראו מאיר, הוא עלה מרוסיה כבודד. אימא לאה עלתה עם משפחתה מבלגיה. הם התחתנו ועברו למושב בני ציון והיו חקלאים – הם גידלו תרנגולות להטלה; רברבר – מאכל שהכינו ממנו קומפוט; והיה גם פרדס של פרי הדר. אחותי הבוגרת חווה הייתה רואת חשבון ואני גננת.

למדתי בגן ובבית הספר היסודי בבני ציון, המשכתי לתיכון רעננה ומשם לתיכון בית ברל ושם גם למדתי בסמינר לגננות. המקצוע האהוב עליי היה ספרות, ובהמשך כתבתי הרבה בחרוזים. בצבא שירתי כמורה חיילת במושב עוצם בדרום. לימדתי שם אנשים מבוגרים עברית. אחרי הצבא עבדתי כגננת בקריית גת. באותה תקופה חברה הזמינה אותי אליה ושם הכרתי את בעלי יעקב, סבא של עלמה. התחתנו אחרי חצי שנה של חברות ואנחנו נשואים 51 שנה. החלום שלי היה שהמשפחה תגור לידי וחלומי התגשם. אנחנו זוכים לראות את הנכדים גדלים וצומחים וזו זכות גדולה!

החלום שלי היה להיות גננת מגיל צעיר. את החלום הזה הגשמתי. רציתי להמשיך ללמוד אך לא הגשמתי את החלום הזה, מאחר שהייתי צריכה לדאוג למשפחה."

סבא יעקב מספר:

"החלום שלי היה להיות מסגר, כמו אבא וסבא שלי. כשהייתי קטן עבדתי עם אבא וסבא שלי והיום הילד שלי מסגר ועובד בצורה מושלמת. בהתחלה התחלתי בבית מלאכה קטן עם שותף ובמשך הזמן העסק גדל, המבוגרים עזבו והמקום הפך מאוד מוכר בארץ.

נולדתי בצ'כוסלובקיה. לאימא שלי קראו מגדה ולאבא שלי יצחק. לאחי קוראים צביקה. בגיל חצי שנה חליתי בפוליו (שיתוק ילדים). הייתי מאושפז בבית חולים ומאחר שלא היה טיפול, הועברתי למנזר שם טיפלו בי. הנזירות הציעו להורים שלי לעלות לארץ, כיוון שבארץ השמש פעילה ותעזור לחיזוק העצמות שלי. עלינו באונייה מאיטליה והגענו לחיפה. משם העבירו אותנו למחנה בריטי בחדרה. קראו לזה אגרובנק בשנת 1949, ומשם הסוכנות היהודית העבירה אותנו לכפר שהתפנה מערבים ונקרא יבנה.

למדתי ביבנה ומשם עברתי לנס ציונה ולמדתי שם. אהבתי את שיעורי המלאכה. לא התגייסתי לצבא אבל אחר כך, במשך 20 שנה שירתי במילואים.

בגיל צעיר הקמתי עם חבר ילדות מני ויצמן קבוצת כדורגל ושיחקנו עם ילדים של שכונות אחרות. בשלב מסוים הקבוצה התפרקה. למדתי טכנאות שיניים, מקצוע שהיה מאוד מבוקש. אבל המסגריה של אבא שלי משכה אותי יותר ומאז אני מסגר, ובני ממשיך אותי. זה כבר דור חמישי. אני מצטער שלא המשכתי במקצוע טכנאות השיניים ושעבדתי בו זמן קצר.

בתחילת שנות ה-90 עברתי למושב בני ציון, שם הפכתי למסגר של המושב עד עצם היום הזה. רוב העבודה היום זה תיקונים בגני הילדים במושב. בני ממשיך את העסק עד היום הזה."

עלמה, הנכדה המתעדת, מוסיפה: "החלום שלי הוא להיות וטרינרית ומאלפת כלבים, כי אני מאוד אוהבת בעלי חיים. כלבים וסוסים אהובים עליי במיוחד."

הזוית האישית

עלמה הנכדה המתעדת: נהניתי להיפגש עם עם סבתא וסבא במפגשי תכנית הקשר הרב דורי. מאוד אהבתי לשמוע את הסיפורים שלהם. הדבר שלא ידעתי הוא, שסבא וסבתא שלי התחתנו חצי שנה אחרי שהם הכירו.